כאילו לא מספיק חם פה, יש כאלו שכנראה רוצים להעלות עוד יותר את הטמפרטורה. פוליטיקאים, נושאי תפקידים ציבוריים, ואנשי תקשורת מותירים רושם שהם קמים בבוקר כדי לריב.

נתחיל מפרשת המנעולים. זכותו של השר יריב לוין לא לאפשר ליועמ"שית גלי בהרב-מיארה להשתמש בלשכתו בתל אביב. אבל במקום להחליף מנעול ולייצר עוד כותרות, הוא גם היה יכול לדאוג לה למקום חליפי ולבקש שתשב שם. במקום זה לוין בחר לעשות מעשה שכל פוליטיקאי מתחיל יודע שהוא יתפרש כמאבק וייצר כותרות. בהרב-מיארה מצדה, לא הייתה חייבת לעורר מהומות. המנעול הרי לא הוחלף בלשכתה אלא בלשכתו של השר. היא הייתה יכולה למחול על כבודה ולמצוא אלטרנטיבה בדרך שקטה אבל כדרכה, גם היא בחרה להוסיף עוד קיסם למדורה.

הלאה. לרמטכ"ל זמיר ולשר הביטחון כ"ץ יש מחלוקת בנושא מינוי המפקדים החדשים. המחלוקת לגיטימית, אבל לא ברור למה היא צריכה להיות מלווה בהודעות לתקשורת של שר הביטחון נגד הרמטכ"ל ושל הרמטכ"ל נגד שר הביטחון. אנחנו כזכור באמצע מלחמה. שר הביטחון והרמטכ"ל אמורים לפעול כמה שיותר בתיאום ובאמון גם בזמן שגרה, ובוודאי בזמן מלחמה. הם לא חייבים להסכים על הכול, אבל הם כן צריכים לדעת לנהל את חילוקי הדעות שלהם הרחק מאור הזרקורים. אין שום סיבה שמחלוקת על מינוי מפקדים בזמן מלחמה תהפוך למאבק פומבי של הודעות ותדרוכים בין שני האנשים הבכירים ביותר במערכת הביטחון.

הימים האחרונים סיפקו לנו גם ריבים קטנים יותר, אך מיותרים לא פחות.

מפקד חיל האוויר תומר בר לחץ יד למפגינות מול ביתו. אחת מהן החזיקה שלט שכינה את הממשלה ״אוכלי מוות״. השלט היה מגונה ומכוער, אבל מפקד חיל האוויר שעבר ליד המפגינות בסך הכול לחץ להם יד במהירות ולא נכנס אתם לדיונים. מצפייה בסרטון נראה שהוא גם לא התעמק בקריאת השלטים. הסערה התקשורתית שמיהרה לבוא, ממש לא הייתה הכרחית. במקום למהר לחשוד באלוף בר שהוא מזדהה עם תוכן השלטים מול ביתו, אפשר גם לייחס למפקד חיל האוויר כוונות טובות ללחיצת יד מנומסת בלבד.

והרי רק לפני שבוע היה פה סיפור דומה, שעורר גם הוא ההתלהמות מיותרת. שר האוצר סמוטריץ' הצטלם ליד מבנה נטוש ביישוב שא-נור בצפון השומרון. על המבנה רוססו מספר כתובות גרפיטי. הגדולה שבהן הכריזה על עם ישראל שחוזר לשא-נור אבל הייתה גם כתובת קטנה יותר בצד, שבה נכתב "מוות לערבים". גם הצילום הזה עורר כצפוי מהומה. סמוטריץ' הסביר שהוא ראה את הגרפיטי הגזעני רק לאחר שהתמונה הופצה ושהוא מתנער ממנו. כשם שראוי להאמין למפקד חיל האוויר שהוא לא התעמק בשלט המכוער של המפגינה, ראוי להאמין לשר סמוטריץ' שהוא לא הבחין בכיתוב 'מוות לערבים'.

המכנה המשותף לכל הדוגמאות הללו הוא הבחירה בהתססה על פני הסכמה. שר המשפטים והיועמ"שית, שר הביטחון והרמטכ"ל, יכולים לנהל את חילוקי הדעות שלהם באופן מכבד, אבל הם בחרו בחימום האווירה. גם אנשי התקשורת לא היו מוכרחים לייצר כותרות ומהומות מלחיצת היד של מפקד חיל האוויר ומהצילום של השר סמוטריץ'. אנחנו במלחמה. חם לנו. יש לנו מספיק מחלוקות קשות וחשובות לנהל על עתידנו. אנא מכם. חסכו מאתנו מהומות מיותרות.