שכם עיר פוטוגנית להפליא, אולי הכי פוטוגנית בגב ההר אחרי ירושלים. שום אדריכל עירוני קדום לא תכנן אותה כך מראש, וספק אם עיריית שכם הנוכחית מעסיקה מתכנן כלשהו, אך המיקום שלה בין הר גריזים להר עיבל מחסיר פעימה כשמשקיפים עליה משתי הפסגות. הוד קדומים והוד טופוגרפי נסוכים עליה. כל ההיסטוריה הישראלית משתרעת פה כמו על כף היד, החל מימי יהושע ועד התקנת הרמזור הראשון בצומת הכניסה הדרומית לעיר, לא מכבר
מקום מזומן לפורענות, נאנחו חכמינו כשנזכרו בשכם. גם בימינו היא עדיין לא סניף של גן עדן, אך רגועה פי כמה מכפי שהייתה עד לפני שנתיים־שלוש. אור ליום שלישי נכנסה אליה שיירה של 40 אוטובוסים עם מתפללים, בדרך לקבר יוסף, ואבן אחת לא נזרקה. למחרת בצהריים נכנסתי אני לשכם בשיירה צנועה בהרבה, שהכילה רק את הרכב של מפקד חטיבת שומרון, וגם הכניסה הזו עברה בשלום. מדי יום כוחותינו יוצאים ובאים בעיר ובמחנות שלה, בלי שמץ מתכונת המלחמה שאפיינה אירועים כאלה בעבר: ירי פלסטיני כבד, מטענים, ובמקרה הטוב מטחי בקת"בים ואבנים.
המח"ט, אלוף־משנה אריאל גונן, שירת בשומרון עוד כקצין זוטר, אחר כך כמפקד פלוגה, ובהמשך כמפקד סיירת גבעתי. בין השאר לחם נגד כנופיית הטרור "גוב האריות", שבמשך חודשים לא מעטים הגדילה את המוניטין הפח"עיים של שכם, עד שחוסלה. כשחזר אליה כמח"ט ב־2024, "הייתי בהלם", כדבריו, בגלל התפנית לטובה. בעבר, כל כניסה של צה"ל לעיר הצריכה אישורים מדרג גבוה מאוד. היום יש בקושי צורך באישור שלו: "מג"ד מילואים מדווח לי פשוט שהוא נכנס לפטרול בבלטה או בעין בית אל־מא, וככה כל יום או לילה".
הכי מעניין

הרבה יותר מכיסוח דשא. אל"מ אריאל גונן בתצפית לשכם, השבוע | צילום: חגי סגל
בעבר דימו בצה"ל את שיטת הפעולה המבצעית ביו"ש לכיסוח דשא, טיפול עונתי בגבעולי טרור שמאיימים לצבור גובה. בשנה־שנתיים האחרונות מפלס הכיסוח הונמך מאוד, עד לרמה של מדשאה אנגלית. "נכנסים כל לילה ויום לכל מקום שצריך", מדווח אל"מ גונן. למען הסר ספק, הוא אינו מייחס לפעילות הצבאית הנמרצת הזו את מלוא המניות של הרגיעה הנמשכת בגזרתו. להערכתו, פעילות צה"ל במחנות ג'נין וטולכרם הותירה רושם מרתיע כביר על האוכלוסייה הפלסטינית גם בגזרות אחרות, זמנית לפחות, ובכלל זה על מאות אלפי תושבי שכם.
כמובן, גם האירועים הדרמטיים בחזיתות לבנון ואיראן הותירו רושם עצום משלהם. אם בימים הראשונים שלאחר 7 באוקטובר עדיין היה לפלסטינים ביו"ש שביב של תקווה להכרעת ישראל, מה שקרה אחר כך גרם להם להבין שמדובר באשליה: מוחמד דף ויחיא סינוואר חוסלו, חסן נסראללה איננו, ומטוסי חיל האוויר הישראלי עשו בשמי טהרן כבתוך שלהם.
בחורף 2002, בתגובה על פיגוע רצחני בקרני־שומרון, חיל האוויר הפציץ גם את שכם. מטוסי ומסוקי קרב החריבו את לשכת ערפאת בעיר ופגעו בבניין הממשל הצבאי, המוקטעה. היום אין צורך בפעילות דרמטית שכזאת, אשר במידה רבה הסגירה חוסר אונים: חיל האוויר פועל במרחבים שבהם נבצר מחילות היבשה לפעול, ובימים ההם שכם הייתה מחוץ לתחום, ממלכת פיגועים. בשכם של קיץ 2025, חטיבת שומרון והשב"כ נושאים בהצלחה בנטל התחזוקה הביטחונית השוטפת, כמו בחברון, בבית־לחם, ברמאללה, במערב השומרון ובאזור ג'נין. אך ההגעה למצב הכמעט אידיאלי הזה הצריכה שנים רבות של מאמץ צבאי.
התפנית הגדולה התרחשה בתקופת האלוף יהודה פוקס בפיקוד מרכז והמאו"ג אבי בלוט, שהחליף את פוקס באותו פיקוד. כשתשומת הלב הציבורית הוסחה לחזיתות אחרות או לרפורמה המשפטית, הם חוללו פלאות בין הר חברון לג'נין. מתיישבים ותיקים יכולים להעיד שגם היקף יידויי האבנים צנח פלאים. מתיישבים צעירים יותר לא מבינים אולי את גודל ההישג, וממשיכים לבוא בטענות. אל"מ גונן משתדל למצוא נתיבות לליבם, וכמובן לאבטח אותם כמיטב יכולתו.