החוק בישראל מאפשר לטעון להגנה עצמית - אך ורק אם מתקיימים שבעה תנאים מצטברים, לפי סעיף 34י לחוק העונשין: המעשה בוצע בשעת הסכנה עצמה - ולא לאחר שחלפה; מדובר בתקיפה שאינה כדין מצד התוקף; נשקפה סכנת חיים ממשית ומוחשית; האדם לא יצר את הסכנה ביודעין או מתוך התנהגות פסולה; התגובה הייתה נחוצה - כלומר, לא עמדה בפניו כל אפשרות אחרת, יעילה ובטוחה, למנוע את הסכנה; היא גם הייתה מידתית וסבירה ביחס לאיום; ואם הייתה אפשרות מעשית להתרחק מהמקום בבטחה - היה עליו לנקוט בה.

שבעת התנאים הללו אמורים להתקיים בזמן אמת, תחת לחץ, לעיתים בתוך שניות - ואחר כך האזרח יידרש להוכיח אותם בחקירה או בבית משפט.

בעבר, כשנראה היה שבתי המשפט הגנו על פורצים ולא על בעלי בתים - נחקק "חוק דרומי", שמאפשר לטעון להגנה עצמית.

אך גם כיום, כשיהודים ביהודה ושומרון, בכבישי התפר ובאזורים מבודדים - מותקפים כמעט מדי יום, גם ירי הרתעתי - האמצעי המרוסן ביותר - עלול להוביל לאזיקים, חקירה, ולעיתים אף כתב אישום.

במקרה שהתרחש לאחרונה אזרח ישראלי, ינון לוי, מצא את עצמו בלב עימות אלים. צעירים ערבים הקיפו את רכבו, חלקם יידו אבנים, אחרים התקרבו באיומים. הוא שלף את נשקו - וירה באוויר. ירי הרתעתי, לא לעבר אדם. ירי של אזרח שמרגיש סכנת חיים מיידית. כמה שעות לאחר מכן - הוא נעצר.

אסתר אוחנה ז"ל תושבת אפרת, נרצחה בשנת 1983 כשהמון ערבי תקף אותה ואת חברתה בירושלים. השתיים נרגמו באבנים, ואוחנה נהרגה מפגיעת לבנה בראשה. מה היה קורה אם היה לה אקדח והיתה יורה באחד התוקפים או באוויר?.

יחיאל אינדור, אזרח תושב השומרון, הותקף באלימות בבורקה בשנת 2023, ספג חבלת ראש קשה, וירה בנשקו כשהיה שרוע על הקרקע. למרות חומרת התקיפה והסכנה המיידית, נעצר ונחקר באזהרה בחשד לרצח.

גם כאשר יש סכנה ברורה לחיים - האזרח הישראלי לא יכול לדעת אם החוק יגן עליו.

לצד כל אלה ישנו המקרה  של יוסף חדד שהוא דוגמה מורכבת. איני מכיר את חדד אישית, איני מייצגו, וכל מה שידוע לי מקורו בפרסומים בתקשורת בלבד.

על פי הדיווחים, חדד - אזרח ערבי ישראלי ופעיל מוצהר נגד הטרור הערבי- היה מעורב בעימות עם רוכב קטנוע, שלטענתו פעל באלימות ובאיום. חדד טען שחש סכנה, שלף את נשקו - ולטענתו פלט כדור.

אם אכן מדובר היה בנשק דרוך, ביד לא מיומנת, כאשר האצבע כבר בתוך שמורת ההדק - ייתכן שמדובר בפעולה לא רצונית של אדם החושש לחייו. אם חדד לא יזם את העימות, ניסה להימנע ממנו, לא ירה לעבר אדם - ייתכן שמדובר באירוע שנופל בדיוק בגדר הצורך בתיקון החוק. אולי דווקא פלטת הכדור - היא זו שהצילה את חייו.

אירועים אלה מעלים  שאלה שמעסיקה כל אזרח חמוש בישראל: מה יקרה אם אשתמש בנשק - אפילו רק לירי באוויר - כדי להציל את חיי?.

אני לא חבר כנסת ולא איש ציבור בכותרות. אני עורך דין ומדריך ירי, שמכיר את החוק מצד אחד - ואת השטח והסכנה היומיומית מצד שני. לכן אני מציע לתקן את חוק העונשין, ולהוסיף  סעיף לפיו כאשר אדם חש סכנה מיידית לחייו או לחיי אחרים מצד התקהלות אלימה, ואין בידו אפשרות מעשית להימלט או להזעיק עזרה - והוא פועל באמצעי מידתי - כולל ירי הרתעתי - לא תהיה לו אחריות פלילית.

אני לא מצדיק פזיזות, ולא תומך בשימוש בלתי מידתי בכוח. אבל אינני מוכן להשלים עם מציאות שבה אזרחים נורמטיביים, שמבקשים להציל את חייהם, מוצאים את עצמם עצורים, חשודים, ולעיתים מואשמים - רק כי העזו להפעיל אמצעי הגנה.

מדינה שמאפשרת לאזרחים להתחמש צריכה להעניק להם גם שפה משפטית ברורה, גב ערכי וחוקי, והכרה בסכנות הקיימות בשטח.

הצעת החוק הזו באה לתקן את המחדל הזה. ירי הרתעתי מתוך פחד מיידי מלינץ' - אינו פשע. זו הגנה.

עו"ד ומדריך הירי פול גולובנבסקי, מרצה בנושא ההגנה העצמית במשפט הפלילי ונוהל שימוש בנשק