בספטמבר 2025 צפויה העצרת הכללית של האו״ם להצביע על מהלך לשדרוג מעמד האוטונומיה הפלסטינית – צעד הנראה דיפלומטי, אך למעשה הוא הכרעה מוסרית עמוקה: האם המערב מתגמל דפוס פעולה מזוויע שמקדש את המוות, או שבשם הדמוקרטיה הוא שב אל עמוד־השדרה המוסרי שממנו צמח?

הניתוח שלהלן, מטבעו, עושה שימוש בהכללות רחבות – בתקווה שיעוררו את הדיון העמוק והכן שחסרונו במערב זועק לשמים, ושהוא דרוש כיום כחמצן לנשימה.

לכאורה, מדובר בהצבעה שגרתית: החלטות העצרת הכללית אינן מקנות חברות מלאה באו״ם, הנדרשת למועצת הביטחון. אך מאז שהוענק לפלסטינים ב־2012 מעמד של "מדינה משקיפה", כל שדרוג במעמדם נושא משמעות סמלית אדירה. בפועל, זו תהיה הכרזה מוסרית של המערב – ובמובנים מסוימים, הצבעה על חיסולה העצמי של הציוויליזציה המערבית.

האבסורד המוסרי: תגמול הזוועה

האכזריות מוכרת במלחמות המערב, אך מעולם - גם לא אצל הקימברים, המונגולים ואפילו הנאצים - לא נראתה אכזריות כשל הפלסטינים: שימוש באזרחיהם, כולל ילדיהם, כנשק נגד אויביהם.

באינתיפאדה השנייה פצצות אדם, בהן ילדים, הופעלו במסעות התאבדות המוניים – ודווקא על כך תוגמלו הפלסטינים באוטונומיה שבבחירות דמוקרטיות העלתה את חמאס לשלטון.

ב־2023–2025 השיטה שודרגה: חמאס הפלסטיני משתמש בילדים ונשים כמגינים אנושיים, גוזל מזון מאזרחיו להזנת הטרור, ומנצל חטופים כאמצעי סחיטה לשחרור טרוריסטים נתעבים מכלאם.

7 באוקטובר היה שיא נוסף של הזוועה הפלסטינית: אונס, עינויים, רצח ושריפת משפחות חיות. והמערב – מתגמל שוב את האכזריות.

בעולם בו כדי להגן על חיי ילדים נמנעת מהם חצייה עצמית במעבר חצייה לפני גיל תשע, מי שהפך את ילדיו לכלי נשק זוכה בפרס מדיני. זו תמצית הדמוקרטיה האירופית הליברלית שיזמה את התגמול – חירות בלי מוסר מחייב. קאנט כבר הזהיר: דמוקרטיה נטולת מוסר עלולה להקים מדינת בני שטן.

שורש העיוות – שתי מהפכות

שורש העיוות הבלתי נתפס נעוץ בקיומן במערב של שתי מורשות דמוקרטיות:

• המהפכה הצרפתית בניגוד לכנסייה, שהאמינה שהאדם "טוב" מטבעו. כך המהפכה אימצה את הקריאה על מות האלוהים ומוסר הכנסייה. בכך נותרה אירופה ללא מוסר סדור, והשיפוט המוסרי הפך יחסי ותלוי רגש ואינטרס. מכאן, בלי שיפוט מוסרי, נולדה באירופה שרשרת אסונות – מהמהפכה, דרך נפוליאון ועד שתי מלחמות העולם.
• המהפכה האמריקנית שקדמה לצרפתית  – הפרידה את המדינה מהכנסייה, אך שמרה על עמוד השדרה המוסרי המקראי. ממחויבות עמוקה לערכיו התגייסה ארצות הברית שלוש פעמים להציל את אירופה מהאסונות ש"האדם הטוב" האירופי המיט על העולם.

כיום המערב מפוצל בין שתי מורשות ליברליות: ליברליזם אירופי נטול מוסר סדור מול דמוקרטיה ליברלית אמריקנית בעלת מוסר אובייקטיבי סדור, אך בהשפעת מהפכת "סוף ההיסטוריה" והליברליזם הפרוגרסיבי, גם היא הולכת ומתרחקת ממורשתה וערכיה. בהשפעת השינוי במעצמה ההגמונית המערכת הבינלאומית נהפכה למוכוונת אינטרסים טכניים ופרגמטיים בלבד, ללא "כיפת זכוכית" ערכית. התוצאה בפועל היא הברית שנוצרה בין אכזריות חסרת מוסר, לחמלה - ללא ספק אמיתית - אך כמו האכזריות, גם לה אין מוסר.  

ספטמבר – הכרעה על עתיד המערב

ערך היסוד של המערב – קדושת החיים – נולד במסורת המונותאיסטית לפני כ־4,000 שנה, בסיפור עקדת יצחק בירושלים. מדינה למקדשי המוות משמעה חזרה לירושלים, אך אל נקודת האפס: אל האדם הטרום-תרבותי, האדם הבלתי-הומאני.

בספטמבר 2025 תעמוד על במת האו״ם שאלה אחת: האם המערב מוכן להגן על מורשתו, או לחתום על חיסולו העצמי?

על ישראל לא להסתפק בהתרעה, אלא ליזום מהלך אופרטיבי:

ראשית, נדרשת הקמה של כוח משימה אמריקאי-ישראלי עוד לפני העצרת, שיגבש קודקס מוסר דמוקרטי-ליברלי המבוסס על ערכי תרבות קדושת החיים.

ובמקביל, הצגת ברירה חדה לעולם:

• מורשת המהפכה האמריקנית – דמוקרטיה עם מוסר מחייב, שהתגייסה להצלת העולם מאסונות שנולדו מניסויים חברתיים נטולי מוסר;
• מול מורשת המהפכה הצרפתית – ליברליזם נטול מוסר, שהצמיח רעיונות חברתיים מסוכנים והוליד את האסונות הללו וכיום, כפרס לאובדן צלם אנוש, יזמה צרפת הכרה במדינה פלסטינית.

הציביליזציה המערבית הביאה לעולם את שלוש הדתות המונותאיסטיות שמקדשות חיים ואת הטוב. כעת היא ניצבת על פי תהום: האם לשוב לייעודה ההיסטורי – לצמצם מוות ורוע בעולם – או להעניק פרס לרוע, ובכך לחתום על חיסולה העצמי.

ממרום בירתה ירושלים, ישראל היא שומרת הסף של עמוד השדרה המוסרי הזה, ולכן עליה לפעול במלוא כוחה שבספטמבר הקרוב ייקבע בעצרת: אין ריבונות ועצמאות למקדשי מוות.