אודה ולא אבוש: ההחלטה לטוס בקיץ לחופשה ברומניה דווקא התקבלה לאחר חיפוש קצר באתרי הטיסות באמצע החורף. עברנו יעד־יעד, ולמעט יוון, שהיינו בה בשנה שעברה, בוקרשט הייתה העיר האירופית הזולה ביותר שאפשר לטוס אליה בחברה ישראלית שסביר כי לא תבטל את החופשה שלנו בגלל טיל חות'י סורר.

נכון, לא מדובר באחד מעשרת היעדים החמים של הישראלים, שכן רומניה כנראה ממוקמת איפשהו בעשירייה השנייה. אבל סביר להניח שאם אתם נוהגים לנפוש בזוג או כמשפחה בחו"ל אחת לכמה זמן, גם אתם מתישהו תגיעו לרומניה. היא קרובה, זולה, יפהפייה ומרתקת בחלקים מסוימים. אין בה אנטישמיות, ויש לא מעט חברות תעופה שמחזיקות קו סדיר אליה באופן יומיומי.

על מרכז בוקרשט רובצת עננה קבועה של ריח רע. סליחה, ננסי ברנדס, אבל כנראה משהו במערכת הביוב שלכם קצת כושל שם. אולי זה רק זמני, לא יודע.

בכל מקרה, זוהי עיר מזרח־אירופית על כל המשתמע מכך, ובכל זאת אפשר לבלות שם יומיים־שלושה. המחירים זולים יחסית, יש סניפים של פריימארק וספורה, וגם קניונים לא רעים. אבל גולת הכותרת של בוקרשט בקיץ היא פארקי המים שלה. בפורומים ברשת יש קרב של ממש בין הממליצים, אבל אנחנו נשתדל לעשות לכם את זה פשוט.

"טרמה" הוא מתחם ספא ובריאות מקורה שנחשב לאחד הגדולים מסוגו באירופה. יש בו גם מאפיינים של פארק מים, אבל אם באתם עם הילדים תוכלו ליהנות רק מחלק ממנו. האפשרות השנייה היא פארק המים "אוטופני", הסמוך לשדה התעופה הבינלאומי. הוא סביר ונחמד, רמת התחזוקה בו בינונית, והוא יכול לספק כמה שעות טובות של הנאה לכל המשפחה.

השלישי, הבחירה שלנו, הוא דיברטילנד. במרחק של כחצי שעה נסיעה ממרכז העיר תמצאו פארק מים ענק ומתוחזק, במחיר של כ־65 שקלים לאדם ליום שלם. יש בו 16 מגלשות, בריכת גלים, בריכה אולימפית, מסלול אבובים איטי, ומתחם ילדים מצוין עם מגלשות ומתקנים משלו.

כמו בכל פארקי המים של בוקרשט, גם לכאן אסור בתכלית האיסור להכניס אוכל. אבל אחרי שפניתי ללב של מנהלת מקומית והסברתי לה שאנחנו יהודים דתיים שאוכלים רק כשר ופשוט נגווע ברעב, היא הסכימה שנכניס את הכריכים שהבאנו איתנו. זה היה רגע של ניצחון מוחלט שניקח איתנו עוד הרבה שנים קדימה.

עכשיו נעבור צפונה, כי היופי האמיתי של רומניה נמצא שם, באזור העיר בראשוב שבלב הרי הקרפטים. אם אתם מתכננים עשרה ימים קיציים ברומניה, שבעה־שמונה מהם תקדישו לבראשוב ובנותיה, ולכל היותר יומיים־שלושה לבוקרשט. בלב בראשוב יש עיר עתיקה קטנה ומקסימה שהקרפטים מתנשאים מעליה במלוא הודם. תמצאו כאן את הרחוב הכי צר באירופה, כנסייה שחורה שנשרפה מתישהו, כיכר חמודה עם עשרות דוכנים ורוכלים, אווירה רוגעת ושלוות עולמים.

בדרך הראשית בין בוקרשט לברשוב נמצאת העיר סינאיה. בחורף היא אתר סקי, אבל גם בקיץ הנוף כאן מהמם. קחו בחשבון שהכבישים ברומניה – ודאי בהרים – כמעט תמיד נבנו עם נתיב יחיד לכל כיוון, מה שמבטיח השתרכות בפקקים שהרומנים לוקחים כמובנים מאליהם.

אחת האטרקציות המרכזיות בסינאיה היא הרכבל המעפיל לפסגת ההר - תחנה ראשונה בגובה 1,400 מטר, תחנה שנייה בגובה 2,000. רגע לפני שעלינו לרכבל הופיעה על מסכי הסלולרי של כולנו הודעת חירום שדומה באופן מבהיל להתרעה מפני טילים מאיראן – ההודעות המלחיצות עם הצליל הצורמני מהגיהנום, שאולי כבר הספקתם לשכוח. גם ברומניה יש התרעות כאלה, לא מפני טילים מהונגריה או מסרביה, אלא מפני סערות פתאומיות או דובים. כמו ישראלים טובים חייכנו ואמרנו שאין פה ממ"ד, אז נמשיך כרגיל. ואכן, עלינו לרכבל.

באמצע הדרך, בין שמיים וארץ, החל גשם. הוא הלך והתחזק, והפך לברד אימתני. רוחות עזות טלטלו בחוזקה את הקופסה הקטנה שהיינו בה. בשלב מסוים זה כבר היה ממש מפחיד. כל המשפחה שלנו הייתה תלויה על כבל מתכת אחד שכלל לא ברור שיועד לעמוד בסערה כזו. בחסדי השם הצלחנו להגיע לתחנה הראשונה, ושם היינו תקועים שלוש שעות עד שחולצנו. רק כשירדנו העירה הבנו את גודל הנס. כ־150 עצים קרסו בסופה הזו, שנמשכה בסך הכול עשרים דקות אבל הייתה מההרסניות והחזקות ביותר שפקדו את האזור בעשרות השנים האחרונות.

מסקנות: קודם כול, קיץ אירופי אינו קיץ ישראלי. בואו מוכנים. שנית, אם אתם מקבלים התרעה לטלפון, בדיחות על ממ"ד זה נחמד, אבל שקלו את צעדיכם. שלישית, לא להעלות את כל המשפחה לקרון אחד. פזרו סיכונים.

את ה"שוס" של רומניה שמרתי לסוף. קוראים לו טרנספגראשן. זה נשמע כמו קללה בגרמנית, אבל מדובר בכביש שחוצה את רכס הפגראש – החלק הגבוה של הקרפטים. הרודן ניקולאי צ'אוצ'סקו סלל אותו בתחילת שנות השבעים של המאה הקודמת לצרכים צבאיים, והוא נחשב לאחד מהכבישים היפים בעולם, ודאי באירופה. זו אינה גוזמה.

מול עיניכם המשתאות יתגלו אגם קרחוני, מפלים, יערות עד, פסגות נישאות, סכר ענק וכמובן דובים – זהו אחד המקומות היחידים בעולם שאפשר לראות בהם את יצורי הענק האלה באזור המחיה הטבעי שלהם. אל תחמיצו: הקדישו לכביש יום שלם בדרך חזרה לבוקרשט. חופשה נעימה.