כחלק מהתעמולה המתמשכת של חמאס במסגרת המשא ומתן, פורסמו בימים האחרונים שני סרטונים קשים של החטופים הישראלים רום ברסלבסקי ואביתר דוד, שמצבם הבריאותי נראה רע מאוד ומעלה אסוציאציות למחנות הריכוז באירופה לפני יותר מ-80 שנה.

הסרטונים האלה הביאו לשתי תגובות מיידיות בחברה הישראלית: האחת - להגיע לעסקה בכל מחיר, ולהסכים לכל תנאי ודרישה שחמאס מציבים כדי החטופים לא ייפגעו ויחזרו לכאן במהרה. התגובה השנייה דרשה מישראל ללכת עד הסוף עם הפעולה הצבאית - מאחר וגם ככה מצבם הפיזי של החטופים רע מאוד וייתכן שיורע עוד יותר בקרוב, אין לנו אלא להעמיק את הפעולה הצבאית גם ב-25 האחוזים הנותרים ברצועת עזה שצה"ל טרם פעל בהם ולהכניע את חמאס סופית. זאת בהנחה שחלק מהחטופים ישוחררו על ידי שוביהם שיעדיפו להיכנע, כפי שראינו בבית חאנון, וחלק ייפגעו, מה שגם ככה עלול לקרות בשל מצבם הבריאותי. אפשר להניח לבד לאיזה צד פוליטי שייכת כל תגובה.

בעיניי שתי העמדות האלה קיצוניות. אחת מבקשת למחוק את ההישגים הצבאיים של ישראל ולהתעלם ממה שחמאס עוד יעשה אם יקבל חיזוק של אלפי מחבלים, כספים וסיוע הומניטרי וכמובן נסיגה עד הגדר ללא נוכחות בפרימטר. השנייה עוצמת עיניים מול המחיר שהחברה הישראלית כבר משלמת ותשלם על הפגיעה באזרחים שנחטפו מבתיהם.

ברצוני להציע דרך שלישית להחזרת החטופים במשא ומתן, ושלא מתעלמת מההישגי המלחמה. לפני כן צריך לציין שתי אמיתות כואבות שחייבות לעמוד במרכז השיח הציבורי והמדיני: הראשונה, אין לחטופים זמן - מצבם הפיזי והנפשי הולך ומידרדר מיום ליום, וכל שעה שעוברת מגבירה את הסכנה לחייהם.

השנייה, חמאס, כארגון טרור, שם את הישרדותו מעל הכל ולא ישחרר את החטופים אלא בתמורה לתנאים שמשרתים את האינטרסים המקסימליים שלו - שליטה מלאה ברצועה, שחרור מחבלים בכירים וחיזוק מעמדו האזורי. בעיניי, לאור אמיתות אלו, ישראל חייבת לשנות את כללי המשחק, ליצור משוואה חדשה שתכריח את חמאס להבין שזמנו אוזל ולכן עליו לפעול בדחיפות, ולהפעיל פתרונות יצירתיים שיבטיחו את שחרור החטופים. המסר לחמאס צריך להיות חד וברור: הרווח היחיד שיישאר לכם הוא עצם הישרדותכם - וגם זו מוטלת בספק אם לא תשתפו פעולה.

כרגע, המו"מ לשחרור החטופים נמצא במבוי סתום, וחמאס ממשיך להכתיב את הקצב. הוא משתמש בחטופים כקלפי מיקוח, תוך שהוא דורש ויתורים כבדים מישראל - נסיגה מלאה מעזה עד הגדר ובלי פרימטר, שחרור מאות מחבלים, והבטחת שליטתו ברצועה. במקביל, חמאס מפעיל לוחמה פסיכולוגית נגד החברה הישראלית, משחרר סרטונים ומסרים שנועדו לערער את המורל ולזרוע פילוג, ממצבם הבריאותי של חטופינו ועד קמפיין הרעב שהודהד ברחבי העולם וגם בישראל. התיווך הבינלאומי, למרות מאמציו, לא הצליח לייצר פריצת דרך, בין היתר משום שחמאס מרגיש שהזמן משחק לטובתו. כל יום שעובר מאפשר לו להתבצר מחדש, לגייס תמיכה בינלאומית, ולהמשיך להחזיק בחטופים ככלי לחץ.

המצב הזה אינו יכול להימשך. החטופים נמצאים בסכנה ממשית, והחברה הישראלית כולה נושאת את כאבם ואת תחושת חוסר האונים. כדי לשבור את המבוי הסתום, ישראל חייבת לנקוט בצעדים שיהפכו את ההתמהמהות לבלתי כדאית עבור חמאס, ויגרמו לו להבין שהמשך החזקת החטופים יביא לתוצאות הרסניות עבורו.

הנה שלושה כיוונים אפשריים שיכולים לשמש בסיס למשוואה חדשה:

1. החלת ריבונות מדורגת ברחבי הרצועה:

צעד ראשון ואסטרטגי הוא החלת ריבונות על אזורים מרכזיים ברצועת עזה, בתהליך שיתקדם בהדרגה עם כל יום שבו חמאס מסרב לעסקה סבירה תמורת כל החטופים. ניתן להתחיל בצפון הרצועה ובציר פילדלפי - שני אזורים בעלי חשיבות קריטית. צפון הרצועה הוא מרכז פעילות משמעותי של חמאס שגם מאיים ושולט על שדרות, קו הרכבת ויישובי צפון העוטף, וציר פילדלפי הוא עורק ההברחות המרכזי של הארגון. החלת ריבונות, גם אם זמנית, תשלח מסר ברור: כל יום של סירוב יגרום לחמאס לאבד שליטה נוספת על הרצועה.

יחד עם זאת, ברור שקו המגע של אחרי המלחמה לא יהיה בגדר כפי שהיה ערב ה-7 באוקטובר, אך למרות זאת, יש הבדל אם מדובר בשהייה של כוח צבאי להקמת התיישבות חדשה או הרחבת שטחי החקלאות של יישובי העוטף. הצעד נועד להבהיר לחמאס שהרצועה הופכת בהדרגה לשטח שאינו בשליטתו המלאה. המהלך הזה עשוי לדחוף את חמאס לשולחן המו"מ מתוך הבנה שהמשך ההתנגדות יביא לאובדן הדרגתי של נכסיו האסטרטגיים ושל אדמה שכל כך חשובה לו.

2. פעולה נגד בכירי חמאס בחו"ל:

רעיון שני, שהיה צריך להישקל מזמן, הוא פעולה ממוקדת נגד בכירי חמאס השוהים מחוץ לרצועה, כמו חליל אל-חייה, חאלד משעל ומוסא אבו מרזוק, ואף בני משפחותיהם הקרובים. בכירים אלה, שחיים חיי עושר נוחים במדינות כמו קטאר וטורקיה, ממשיכים לתכנן, לממן ולתאם פעולות טרור, ולשלוט בחוטים של המשא ומתן ושל אחרוני המחבלים בעזה, תוך שהם נהנים מחסינות מדומה. פעולה נגדם - בין אם באמצעות מעצר, חטיפה או חיסול - תשנה את החישובים של חמאס ואת תחושת השליטה של במשא ומתן. היסטורית, חמאס הראה רגישות גבוהה כאשר מנהיגיו נמצאים תחת איום ישיר. פעולה נגד בכירים בחו"ל תבהיר שהם אינם מוגנים, ושהמחיר האישי שלהם יהיה כבד אם לא ישתפו פעולה עם דרישות ישראל.

צעד כזה דורש תיאום מודיעיני, צבאי ודיפלומטי מורכב, אך ישראל הוכיחה בעבר יכולת לבצע פעולות כאלה בהצלחה. גם שלב מקדים יותר של איום מפורש על בכירי חמאס בחו"ל, תגביר את הלחץ הפנימי בתוך ארגון הטרור, שכן המנהיגים ייאלצו להתמקד בהגנה על חייהם במקום בהמשך החזקת החטופים ובניהול משא ומתן בנחת. המהלך הזה עשוי לזרז את המו"מ, שכן חמאס יבין שהמשך ההתנגדות יסכן את הנהגתו.

3. פינוי מדורג לעיר הומניטרית:

הצעה שלישית היא החייאת הרעיון של "העיר ההומניטרית" ופינוי מדורג של האוכלוסייה האזרחית בעזה לאזור דרום הרצועה. העיר תוקם תחת פיקוח בינלאומי ובידוק הדוק, ותספק תנאים הומניטריים בסיסיים עם שדרוגים שאין בשאר הרצועה. מטרת הצעד היא לצמצם את יכולתו של חמאס להשתמש באוכלוסייה כמגן אנושי, תוך הגברת הלחץ על הארגון באמצעות שינוי המציאות בשטח. פינוי כזה יאפשר לצה"ל לפעול בחופשיות רבה יותר נגד תשתיות חמאס, תוך מזעור הפגיעה באזרחים. במקביל, הוא יבהיר לחמאס שהמשך ההתנגדות לעסקה יוביל לאובדן הדרגתי של התמיכה האזרחית שהוא תלוי בה.

הקמת עיר הומניטרית דורשת שיתוף פעולה בינלאומי, תכנון קפדני והשקעה משמעותית, אך היא יכולה לשמש כלי אסטרטגי רב-עוצמה. היא תציב את חמאס בפני דילמה קשה: לשתף פעולה עם עסקה לשחרור החטופים, או לאבד את היכולת להסתתר בתוך האוכלוסייה האזרחית, שהיא אחד ממקורות הכוח המרכזיים שלו.

המשותף לשלושת הרעיונות הללו הוא ההבנה שחמאס לא ייכנע כל עוד הוא מרגיש שהזמן פועל לטובתו. ישראל חייבת לשנות את המשוואה, להפוך את ההתנגדות של חמאס לבלתי כדאית, ולהביא אותו לשולחן המו"מ מתוך תחושת דחיפות. הצעדים המוצעים כאן אינם פשוטים, והם כרוכים בסיכונים מדיניים, צבאיים ומוסריים, אך עם הגדרה של אסטרטגיה ברורה, שכרגע הדרג המדיני לא בדיוק מצטיין בה. עם זאת, המשך המצב הקיים - שבו חמאס ממשיך להחזיק בחטופים תוך ניצול הזמן והחברה הישראלית - הוא בלתי נסבל.

החטופים שלנו לא יכולים לחכות. כל יום שעובר הוא יום של סכנה לחייהם ולנפשם. על ישראל לפעול בנחישות, ביצירתיות ובאומץ, תוך שימוש בכל הכלים העומדים לרשותה - צבאיים, דיפלומטיים ומודיעיניים - כדי להבטיח את שחרורם. חמאס חייב להבין שהמחיר על המשך החזקת החטופים יהיה כבד בהרבה מהתמורה שהוא מקווה לקבל. הגיע הזמן למהלכים נועזים שישנו את המציאות ויחזירו את החטופים הביתה.