הייעוץ המשפטי ספג השבוע תבוסה נוספת בבג"ץ - או כמו שעו"ד גלי בהרב־מיארה קוראת לזה: עוד שבוע בשבתה כיועצת המשפטית לממשלה.

הפעם נדחתה עמדת היועצת המשפטית לממשלה בדיון על הדחת הממונה על התחרות – הפסד שהצטרף לשרשרת הפסדים מרשימה וחסרת תקדים של הייעוץ המשפטי לממשלה. נכון, כל עורך דין ויועץ משפטי נכשל לפעמים, אבל הכישלונות של בהרב־מיארה יוצאי דופן. אלו לא כישלונות של יועץ שניסה לייצג את השר והממשלה כמיטב יכולתו בתחום אפור כלשהו, והפסיד; אלו כישלונות של יועצת שהתעקשה לצאת נגד עמדת הממשלה בטענה שהיא מנוגדת לחוק, וספגה הפסד במגרש הבית שלה בבג"ץ.

זה לא בתחום האפור. אלה עוד ועוד מקרים שבהם היועצת המשפטית הניפה דגל שחור, ובית המשפט אמר שהדגל לבן. כישלונות חוזרים ונשנים ברמה הזו לא היו מעולם לשום יועץ משפטי לממשלה בתולדות מדינת ישראל.

לפיכך, ברור מדוע הממשלה זימנה את בהרב־מיארה לשימוע, ולמה בכוונתה להתכנס ולהצביע על הדחתה מתפקיד היועצת המשפטית לממשלה. אלא שהשופט נועם סולברג, בשבתו עטוף גלימה במגדל השן, רוצה שהשר יריב לוין והממשלה יצעדו ב"דרך המלך" שהוגדרה, הכוללת את כינוס ועדת האיתור בראשות השופט בדימוס אשר גרוניס. אך גם סולברג יודע שהמהלך הזה חסר סיכוי, מכיוון שהחונטה המשפטית מגינה על עצמה.

בוועדת גרוניס חמישה חברים. השופט גרוניס עצמו התנגד בזמנו למינויה של בהרב־מיארה, אבל יש סימן שאלה לא קטן לגבי הצבעתו בעד פיטוריה. החבר השני בוועדה הוא נציג האקדמיה פרופ' רון שפירא, שהצביע בעבר בעד בהרב־מיארה, בטענה שבהתאם לתפיסתו השמרנית הוא מיישר קו עם הדרג המדיני הנבחר. זה קרה כשהשר גדעון סער, שקידם את מנויה של בהרב־מיארה, היה חבר בממשלה מהצד הנכון של המפה. האם לפרופ' שפירא יהיה האומץ השמרני לשתף פעולה עם ממשלה "מהצד הלא נכון", בניגוד לדעת הברנז'ה האקדמית שסביבו? ספק.

הנציג השלישי בוועדה צריך להיות יועץ משפטי לממשלה לשעבר או שר משפטים לשעבר. כאן האירוע כבר ברור לגמרי. כל היועצים המשפטיים לממשלה בעבר יודעים היטב שבהרב־מיארה מביישת את התפקיד שמילאו, אבל הם כבר הודיעו מראש שיתנגדו להדחה. אצלם יישור הקו עם החונטה חזק מכול.

שרי המשפטים לשעבר מתחלקים בין החברים בקואליציה, כמו אמיר אוחנה וגדעון סער, שספק אם מינוים לוועדה יעמוד במבחן בג"ץ, לשרים לשעבר המתנגדים למהלך במובהק. יש גם אחרים, כמו איילת שקד, שלא רואים מה בדיוק ירוויחו מלצאת חזיתית נגד המערכת. כך או כך, מדובר בהצבעת נגד בטוחה.

גם מהכיסא הרביעי בוועדה, של נציג לשכת עורכי הדין שנמצאת במאבק מול לוין, תבוא בוודאי הצבעת נגד. המשבצת היחידה שהממשלה יכולה לסמוך עליה בוודאות היא של נציג הכנסת. גם כאן צפוי מסע ייסורים של פשרות בין חברי הקואליציה שמעוניינים בתפקיד, אבל את זה הממשלה אמורה לצלוח. בשורה התחתונה, סולברג דורש מהממשלה לצאת למסע חתחתים עם ועדה שבה יש מראש שני מתנגדים, שני סימני שאלה גדולים ותומך אחד בלבד.

זה לא נגמר שם: גם אם נניח שלוין יצליח בדרך נס לצלוח את המסע במדבר, ספק אם יגיע לארץ המובטחת. הרי אם הוועדה תצביע לטובת הדחה ברוב של שלושה נגד שניים, האם סולברג מבטיח שההדחה תאושר בבג"ץ? האם מישהו יכול להבטיח דבר כזה? ודאי שלא. נכון, סולברג עצמו בוודאי יכתוב החלטה מנוסחת היטב ובנויה לתלפיות שתאשר את ההדחה, אבל מה לגבי חבריו להרכב? מישהו באמת חושב שהשופט יצחק עמית לא יהנדס הרכב שיתאים לו וימצא את הסיבה לפסול את המהלך מסיבה כלשהי?

במחילה מכבוד השופט סולברג, צודק השר לוין וצודקת הממשלה. אין טעם להשקיע כל כך הרבה מאמצים כדי "לשחק בכאילו", לפי הכללים, כאשר השופטים משוחדים מראש לטובת הצד השני - וכבר הוכיחו שאין להם בעיה להמציא כללים חדשים מהיום למחר.

שופטי בג"ץ שברו את כל הכללים כדי להעניק לעמית את עמדת נשיא בית המשפט. אם אפילו את היועצת המשפטית הגרועה בתולדות מדינת ישראל הממשלה לא יכולה להדיח "לפי הכללים" – יש כנראה בעיה בכללים.