"פופוליזם זה כלי נהדר להעברת מסרים", אמרה הדר מוכתר בריאיון לאחרונה, לאחר שהשתחררה מצה"ל. מוכתר, היא תלמידה מצטיינת של הדור החדש בליכוד שמיוצג על ידי חברי כנסת רבים, כגון גוטליב וקרעי עליהם אפשר לכתוב טור שלם, אבל אני רוצה דווקא להתייחס למה שהיא ודומיה מייצגים.

בקדנציה האחרונה מתגלעים דיונים ו-וויכוחים רבים בקבוצות הפנים של מפלגת השלטון בין מה שמכונה 'הליכוד הישן' לבין מה שמכונה 'הליכוד החדש', ואת מאבקי הכוח וכיפופי הידיים שלהם אפשר לראות כמיקרו קוסמוס למפה הפוליטית בתקופה כה מעוררת מחלוקת.

אין מדובר בקרבות ירושה של נסיכי ליכוד צעירים או במאבקי הכוח שאפיינו את הליכוד בשנות התשעים, אלא בגישות אידיאולוגיות קוטביות שמנסות להיאבק על הלגיטימיות והכיוון של המפלגה הגדולה בארץ.

גישות שהגיעו להתנגשות במושב הכנסת האחרון ונסתיימו בניצחון חד משמעי לליכוד החדש, אל מול תבוסה מוחלטת של הליכוד הישן.

פופוליזם ככלי בשימוש חברי כנסת הוא אינו דבר חדש, אבל נדמה לאחרונה כי הוא הכלי היחידי שמנהיגי הליכוד וחברי כנסת רבים החליטו להשתמש בו.

אודה בכנות: אם המסר והמטרות של השימוש בפופוליזם היו ראויים וטובים, אולי גם הייתי מחריש בנושא. אבל ככל שעובר הזמן בקדנציה הנוכחית, אנו למדים שהח"כים שמייצגים את הליכוד החדש לא משתמשים בו בהכרח לטובת הציבור כולו, אלא בעיקר לטובתם של קבוצות כוח שמיטיבות איתם ועם מקומם בפריימריז הבאים, וזה נעשה כבר ללא בושה ועל השולחן.

לראייה רק במושב האחרון מועצת הלולים, גוף שמנחם בגין היה מתחלחל מהכוח הרב שיש לו והריכוזיות הסוציאליסטית שהוא מייצג, יוצגה בכנסת על ידי לא אחר מאשר נציג הליכוד ששון גואטה, שהיה חבר הנהלת ארגון מגדלי העופות ובני משפחתו עוסקים באופן ישיר בענף הלול. התוצאה? אושר למועצה תכנון ריכוזי בענף עד 2050.

דברים דומים אפשר לראות מהשר לביטחון המזון, אבי דיכטר, לאחר שניהל מו"מ עצמאי מול ארה"ב במטרה שלא נבטל מכסים אמריקאים על ירקות ופירות ובכך נוזיל את המחירים בישראל, ובתמורה ישראל תקנה מהם חיטה יקרה יותר ובכך מחיר הלחם יעלה. למה? כי הלובי החקלאי לחץ על השר.

ובכלל, על הכוח של התעשייה האווירית במרכז הליכוד ונציגה בכנסת - חיים כץ אין צורך להרחיב, על הפנקס הכחול של מירי רגב כבר שמענו והזדעזענו ורק השבוע ראינו את ח"כ מילביצקי ויו"ר וועדת הכספים הטרי תומך באי סגירת בז"ן במפרץ חיפה בניגוד להחלטות ממשלה והאינטרס הציבורי, ובאישומיו על רקע עבירות בתחום המוסר תוך התחמקות לאחר השימוש המוצלח והפופוליסטי בשלל טענות.

סיכמה זאת יפה ח"כ גלית דיסטל-אטבריאן לאחר שהודיעה כי כנראה תפרוש מהפוליטיקה, בראיון לפודקאסט של אבי רבינא - "אתה לא תעשה לכיכרות ולא תעשה עבודה פרלמנטרית ולא תעשה כלום – אתה תיסע לבת מצווה של קבלן קולות בליכוד, כי יש לו 200 קולות, זה הגיוני?" ואף הגדילה והוסיפה - "3 חברי מרכז בליכוד שווים כמו 50 אלף בוחרי ליכוד עצמאיים".

אל מול הליכוד החדש הזה, שנאלם דום לדרישות קבוצות כוח אינטרסנטיות בהתאם לצרכיהם גם כאשר הציבור נפגע מכך באופן ישיר, עומדים ומתייצבים מיעוט ח"כים מהליכוד הישן אשר מונע מכוח האידיאלים והערכים אשר תחתיהם חסו מאז מנחם בגין ועד היום מגוון אוכלוסיות, ולא מועלים בתפקידם למען האינטרס הפרטי והצר תחתיו חוסים קבוצות הכוח והמונופולים במדינה.

בראש הקבוצה הזו עד לאחרונה עמד האדם הראשון מהליכוד מזה שנים שהעז ללכת נגד האינטרס הצר של קבוצת הכוח החזקה במדינה - החרדים, הלוא הוא ח"כ יולי אדלשטיין, מוותיקי המשכן.

במקומו נבחר לעמוד ולנווט במרכז הצומת של חוק הגיוס ח"כ בועז ביסמוט, בחירה שמותירה לנו בעיקר לתהות - באיזה ליכוד הוא בוחר?

האם יבחר בליכוד החדש, שמתמקד בתרבות של קבוצות אינטרס וכוח משל היו מפא"י של שנות ה60, או שמא בליכוד הישן שהושיט במשך שנים יד לערכים ממלכתיים, לטוהר המידות ולשירות הציבור הרחב?

האם בליכוד החדש והלחיץ לקבוצות כוח במעטה התירוץ של מימוש אידיאלים וערכים ימניים שלמעשה מאבדים בעצם הסחטנות את המשמעות, או בליכוד הישן, שאומנם לא היה חף מטעויות אך לפחות בחר ובוחר לשים את האינטרס של כלל העם לנגד עיניו, ולא של קבוצת כוח צרה כזו או אחרת.