משום מה, בלי שיהיה שום דיון מהותי בנושא, נכנס קונצנזוס חדש לשיח הישראלי: "להסתיר סממנים ישראליים". גורמי ביטחון ממליצים לישראלים שנוסעים לחוץ לארץ "להסתיר סממנים ישראליים". מתי? עד כמה? איפה? איך? לא נאמר. רק להסתיר. מבלי שיהיה על זה דיון מהותי, ישראלים רבים מדי מסכימים לחזור לגלות של ימי הביניים ובכך לערער את אחד היסודות הבסיסיים ביותר של הישראליות: הגאווה.

עם ישראל שב לארצו כדי שלא יצטרך לחיות בסתר או בבושה, אלא כדי שיוכל לחיות בגאווה ובכבוד. כמובן שבמקומות מסוימים, במצבים מסוימים, באמת יש צורך ודחיפות ביטחונית שאנשים יסתירו את הישראליות שלהם, אבל לא כל המקומות שווים ולא כל ההסתרות שוות. משום מה לא יצאה הבהרה שאין דין ניו יורק כדין מי שנוסע לישראל דרך מצרים ובאמת צריך להסתיר סממנים ישראליים. הטעות הקשה של ההסכמה להסתיר כל סממן ישראלי בלי שום בירור או מידתיות היא טעות שעולה לנו בגאווה הלאומית ובחינוך דור שלם לציונות.

כיהודי שחי בחוץ לארץ, יוצא לי לראות את המחוזות המגוחכים שמדיניות זו מביאה. בעודי מהלך בנחת בשבת בסנטרל פארק שבניו יורק, בשעת ערב, הולכים לקראתי שני ישראלים שמדברים בעברית שאותה אני שומע. כשהם מתקרבים אליי, ואני עם כיפה וציצית, אחד פונה לחברו במעט הצרפתית שהוא יודע ואומר במבטא ישראלי: "פאר ליוו פרונסה?" (אתה מדבר צרפתית?) אני לא יודע מה היה יותר מעליב, שהם לא רצו שאני אשמע שהם מדברים עברית, או שהם חשבו שאפילו כל כך קצת צרפתית אני לא יודע.

בנסיעה משפחתית לניו המפשייר, שוב אני רואה משפחה ישראלית שמדברת בעברית, ופתאום כשהאמא רואה שיש עוד אנשים, היא עוברת לאנגלית עם רי"ש ישראלית מתגלגלת ואומרת לבת שלה: "אמילי, קאם היר" ובכך יצאה ידי חובתה להראות שהם מקומיים. האמונה העיוורת, שכלל לא ברור שצריך להסתיר כל ישראליות בכל מקום מחוץ לישראל, היא אמונה מנותקת מהמציאות. אף אחד בניו יורק או בניו המפשייר לא יאמר מילה אם הוא ישמע אתכם מדברים בעברית. גם שונאי ישראל הכי גדולים במקומות אלו יודעים שיש חוק, משטרה, יש דין ויש דיין. כשישראלים לא מראים את הישראליות שלהם, זו גם מכה לרוח הישראלית האנטי-גלותית שקמה מתוך הכרה שהעם היהודי צריך להרים את ראשו ולהפסיק לתת את גוו למכים, לביזיונות ולהשפלות, ושרק מתוך גאווה יהודית תהיה לעם היהודי תקומה. דווקא כאשר בקרב יהודי התפוצות מתחזקת האמונה שחשוב עכשיו להראות את הסממנים היהודיים שלנו בגלל המצב הלא פשוט יהיה עצוב לראות ישראלים הולכים בדיוק בכיוון ההפוך. 

כשמסתירים סממנים ישראליים, גם מאבדים הזדמנויות חשובות. כמי שמקפיד לדבר עם בנותיי רק בעברית, אני רואה את ההזדמנויות האלה. שבוע שעבר הלכנו בפארק בבוסטון וחיכינו בתור לספינת תיירים. בעודנו בתור דיברתי בקול בעברית עם בנותיי, בעודי לובש כיפה שנראית לעין כל. בעודי מדבר, פנתה אליי משפחה ישראלית בהתרגשות ואמרה: "גם אתם ישראלים?" כשאנחנו מראים מי אנחנו אנחנו מחזקים אחד את השני. אישה נוספת שעמדה בתור, ולא נראתה יהודייה בכלל, פתאום הסתובבה וסיפרה לי שלמרות שבעלה לא יהודי היא כן יהודייה, ושהם עכשיו מחפשים אוניברסיטה לבן שלהם עם קהילה יהודית גדולה ובלי חשש לאנטישמיות. להראות סממנים ישראליים זה להראות את היופי שבעם שלנו. זה לדבר בנימוס, בעברית, ולהיות הפנים היפות של עם ישראל.

נכון, מי שנוסע לסמטאות הרובע המוסלמי באמסטרדם או פריז באמת שלא ילך עם דגל ישראל על הגב או אפילו עם כיפה. אבל ההנחיה הגורפת להסתיר סממנים ישראלים בלי שום הדרכה איפה ואיך היא טעות קשה. אדרבה, עכשיו יותר מתמיד זה הזמן להראות סממנים ישראלים, לא בכוחנות, לא במריבות, לא במקומות מסוכנים, אבל כן בכל מקום אחר ובכל דרך אחרת. 

מדינת ישראל קמה מתוך האמונה לא רק בשלילת הגלות, אלא גם בשלילת הגלותיות. אזרחי ישראל צריכים להיות המגדלור של יהודים בכל העולם ולהראות שאפשר להראות את הפנים היפות של ישראל בגאווה, (כמעט) בכל מקום, ובצורה שבה אנחנו מחזקים אחד את השני.