במסגרת קמפיין "שומרי הסף", היועמ"שית ואנשיה מנסים לשכנע אותנו שהדמוקרטיה בסכנה. לשיטתה, אם יהיה מי שיגיד לה מה לעשות, או אם חלילה ראש הממשלה יקבע את המשימות של ראש השב"כ, או אם נציב שירות המדינה יתמנה כדי לקדם את מדיניות הממשלה – מדינתנו היקרה תשנה את פניה לנצח.

בעולם המדומיין של היועצת, מציאות שבה ראש הממשלה והשרים מנהלים את המדינה מהווה איום מיידי. בתאוריה הפוליטית שהיא מציגה, אם הממשלה תנסה לממש את מדיניותה ותמנה אנשים שמחויבים להשקפתה, נקרוס. בדמוקרטיה של בהרב־מיארה מאפשרים בחירות, אבל אסור לתת להן להשפיע מבלי שהיא תאשר זאת.

פעם זה היה אחרת; הממשלה נשאה באחריות להחלטותיה לטוב ולרע. אחר כך התוודענו ליועצים משפטיים שסייעו לממשלה לקדם את מדיניותה במסגרת החוק.  באותם ימים לא רחוקים התנהל ויכוח על גבולות הסמכות של היועצים, אבל מעולם לא היו ניסיונות מעשיים לסיים את כהונת היועצים המשפטיים שלא בזמנם.

כעת השתנו הזמנים, והיועמ"שית סבורה שהיא עצמאית לחלוטין. היא עצמאית מהוראות הממשלה, וחותרת לעצמאות אפילו מהחוק. זה כבר לא משנה מה כתוב בחוק, ואפילו לא מה שנפסק בבתי המשפט. היא כבר לא מסייעת לממשלה אלא מפקחת על הממשלה. לכן היא מתעקשת שחובה להעניק לה עצמאות מלאה, שתאפשר לה לנהל סדר יום משלה. היא החליטה לבדה שלא תתייצב לוועדות שאליהן זומנה בכנסת ובממשלה, והיא נוזפת בשופט סולברג שנמנע מלהוציא צו ביניים נגד כינוס הוועדה שבוחנת אם התקיימו הנסיבות שמאפשרות את הדחתה. בחוות הדעת שהפיצה בהרב־מיארה היא הסבירה שאין אפשרות להדיח אותה ולכן עשתה דין לעצמה וסירבה להתייצב בוועדה, אף ששופטי בג"ץ דחו את עמדתה ולא הוציאו צו ביניים שימנע את כינוס הוועדה.

אין מדינה דמוקרטית אחרת שבה היועצת המשפטית לממשלה או ראש הארגון החשאי סבורים שהם צריכים להיות עצמאיים, ושאסור לאף גורם נבחר לפקח עליהם, לקבוע את משימותיהם או לסיים את כהונתם כאשר הם מנהלים סדר יום עצמאי מוצהר. המצב המתוקן והמקובל הפוך לחלוטין. בעולם הדמוקרטי לא עולה בדעת מקביליהם של בהרב־מיארה ורונן בר המחשבה שעליהם להשתחרר מכל כפיפות.

זה לא היה המצב גם בישראל כשהמחוקק הסדיר את הנושא. נקבע במפורש שהממשלה מוסמכת לסיים את כהונתם של היועמ"שית ושל ראש השב"כ. גם לאחר פרשת בראון־חברון קבעה הממשלה, על פי המלצות ועדת שמגר, שכאשר מתקיים מצב של חוסר שיתוף פעולה מהותי ומתמשך, המונע שיתוף פעולה יעיל, ניתן לקטוע את כהונתה של היועצת המשפטית לממשלה. אבל את היועצת כל זה לא מעניין. היא מנסה לשכנע את תושבי ישראל שאם היא לא תהיה עצמאית, אף אחד לא יהיה עצמאי.

אין זה מקרה שאפילו שופטים בבג"ץ חושבים שהתנהלותה הלעומתית מוגזמת. בשנים האחרונות היא הפסידה בתיקים שבהם נמנעה מלייצג את הממשלה, ומספר המקרים שבהם הממשלה פועלת בניגוד לחוות דעתה הולך וגובר. רק לאחרונה שמענו את השופט שטיין מסביר בשידור ישיר שראש הממשלה יכול לפעול בניגוד לחוות דעתה, חוות דעתה על מינוי זיני נדחתה, והשופט סולברג נמנע מלהקפיא את תהליך הדחתה. אבל היועמ"שית ממשיכה בשלה. אולי היא מקווה שיתמזל מזלה ויקבע הרכב אוהד, או שמחיאות הכפיים שהיא מקבלת מגורמי קיצון במחאה מבלבלים אותה.

בינתיים היא נקלעה לסחרור. חילוקי הדעות המהותיים בינה ובין הממשלה גוברים ומובילים לחוסר שיתוף פעולה יעיל, עניין שפוגע בכולנו. כך מתממש התנאי שנקבע בוועדת שמגר ואומץ בחוק הישראלי. זו הסיבה שלממשלה יש סמכות להדיחה, וזו הסיבה שהממשלה פועלת לראשונה להדיח יועץ משפטי מכהן.

עו"ד אהרן גרבר הוא סגן ראש המחלקה המשפטית בפורום קהלת