הסדרה "איפה היית בהתנתקות" מפתיעה לטובה, אבל לא נקייה לגמרי מעלילות

הערב (שני) תעלה בכאן 11 הסדרה התיעודית החדשה "איפה היית בהתנתקות". אני מודה שניגשתי לצפייה בה עם ציפיות נמוכות. למוד אכזבה מסדרות תיעודיות קודמות שנגעו בפצע הפתוח של העקירה, חששתי שגם הסדרה הזאת תנסה לעצב תודעה שלילית ושקרית סביב התנהלות הציבור הכתום שהתנגד למהלך. במידה מסוימת אפשר לומר שהופתעתי לטובה. 

כוחם של יוצרים בז'אנר התיעודי מצוי בבחירות שלהם לאורך היצירה – לאלו נושאים להתייחס, את מי לראיין, מה הם החומרים שייכנסו לסדרה ומה יישאר על רצפת העריכה. במקרה שיש קריינות מלווה, אין ספק שגם לטקסט שמחבר בין הראיונות והתמונות יש כוח גדול בעיצוב התודעה.

הבחירות שיוצרי הסדרה איתי לנדסברג נבו ואיציק לרנר עשו, בעיקר בשני הפרקים הראשונים של הסדרה (מתוך שלושה) הן בסך הכול הגונות ומאוזנות. קשת המרואיינים בסדרה עשירה ומגוונת: תושבי גוש קטיף ועוטף עזה, רבנים וחוקרים (בעיקר מהימין), אנשי צבא ומשטרה ומקורבי אריאל שרון.

הפרק הראשון, שעוסק בהחלטה על ההתנתקות, נותן מקום להסכמי אוסלו והשלכתם ההרסנית על המצב הביטחוני בגוש קטיף. הוא מציג את הדרך הבעייתית, מבחינה פוליטית וביטחונית, שבה שרון קיבל את ההחלטה. הרמטכ"ל לשעבר בוגי יעלון מספר שדיון על ההיבטים הביטחוניים של התוכנית עם הצבא והשב"כ התקיים לראשונה רק באפריל 2004, בזמן ששרון כבר דהר קדימה לביצוע. יו"ר מועצת יש"ע לשעבר, בנצי ליברמן, לא עושה הנחות לבנימין נתניהו ומזכיר שהוא היה יכול לעצור את קידום התוכנית בכנסת ובממשלה, ובחר שלא לעשות זאת ולהצביע בעדה. מוזכרות גם החשדות לשחיתות נגד שרון באותה תקופה, כך שאי אפשר להאשים את היוצרים בחד-צדדיות.

הפרק השני, שעוסק בביצוע התוכנית, הוא פרק קשה לצפייה שמציף מחדש את מראות העקירה הכואבים. באחד הקטעים המצמררים מספר הרופא של גוש קטיף, ד"ר סודי נמיר, כיצד הוא רץ, ערב לפני שנעקר מביתו, לבית הקברות של גוש קטיף כדי להתייחד שם עם כל מטופליו לשעבר שנקברו שם במשך השנים. הפרק מביא את העמדות השונות ביחס למאבק, כולל ביקורת מימין על הנהגת מועצת יש"ע, ונותן במה נרחבת להכנה המנטלית השנויה במחלוקת שהחיילים עברו לקראת ביצוע העקירה. כן ראוי לציין שחלק מהמרואיינים ממחזרים שקרים. יעלון מזכיר את אגדת 700 ליטר הדלק שנתפסו אצל בצלאל סמוטריץ', אגדה שקרית שהופרכה מזמן. גיא צור מזכיר את החומצה שלכאורה הושלכה מגג בית הכנסת בכפר דרום, אבל מייד מובאת תגובתו של הרב אליקים לבנון שמזכיר, בצדק, שמדובר בעלילה שהופרכה.

ראוי לציין שהיוצרים בחרו להזכיר גם את ילנה בוסיבונה, שהציתה את עצמה במאבק נגד העקירה. כמו כן, הקריינות של אוהד קנולר מציינת ביושר שאותם עזתים מהם החברה הישראלית ניסתה להיפרד בתוכנית ההתנתקות, הם אלו ששעטו ליישובי עוטף עזה ב-7 באוקטובר. קול מעניין הוא קולו של זוהר שפק, קצין משטרה בזמן העקירה ותושב קיבוץ כפר עזה ב-7 באוקטובר. שפק מביא בסדרה את קול המתפכחים מאשליית השלום עם עזה, ואומר בכנות שהוא מייחל להשטחתה.

הפרק השלישי בסדרה, שעוסק בשבר שלאחר העקירה, פחות מאוזן. ניתנת בו במה מוגזמת להורים של חייל שהתאבד, לכאורה, בעקבות עימות עם מתנחלים בפינוי עמונה. יש מקרים מוכרים של התאבדויות גם בעקבות עקירת גוש קטיף, ואם כבר נכנסים לסוגייה הכואבת, לא ראוי להביא רק סיפור אחד של התאבדות שעולה ממנו אשמה כלפי המפגינים. גם על החיבורים, המעט מאולצים, שעושים היוצרים בין משפט נתניהו והרפורמה המשפטית לבין ההתנתקות אפשר להתווכח, מכיוון שגם בקרב מתנגדי העקירה הדעות חלוקות ביחס להתנהלותה של הממשלה בסוגיית הרפורמה. בנוסף, אין הלימה בין הגרעין הקשה של נאמני נתניהו לבין מתנגדי העקירה (מירי רגב כמשל). 

קשה גם להישאר אדישים מול האובססיה האישית של יעלון נגד נתניהו שבאה לידי ביטוי בפרק הזה, ומול חוסר היכולת של גלעד שרון להודות בכישלון התוכנית שהגה עם אביו. אבל צריך לומר ביושר שהרגעים הללו בטלים בשישים בפרקי הסדרה.

בסך הכול, "איפה היית בהתנתקות", מביאה למסך מסמך מקיף ומגוון, מרובה קולות ומעורר מחשבה, על פצע שעדיין לא הגליד ושיש לו השלכות אקטואליות גם כיום. גם מתנגדי העקירה וגם תומכיה יכולים למצוא בסדרה את הקול האותנטי שלהם, ולפחות בנקודה הזאת, מדובר בהצלחה.

הסדרה תשודר מידי יום שני החל מהערב בכאן 11