יש לא מעט דברים שאני יודע לעשות. אני יודע לדבר, אני יודע להתווכח, אני יודע לצחוק אני יודע להצחיק, אני יודע לזהות שירים ממש על התו הראשון, אני יודע להיות חבר טוב ואבא טוב, אני יודע לזהות כשמישהו לא בטוב, אני יודע להגיד תודה ולבקש סליחה, אני יודע מתי יש מספיק דוגמאות בפתיחה של טור. אבל יש דבר אחד שאף פעם לא ידעתי באמת לעשות. דבר חשוב, מאוד חשוב, שמעולם לא ידעתי לעשות. כסף. לא שאני מתלונן, אני בתקופה כלכלית סבבה, והיו לי רגעים קשים הרבה יותר, אבל אני לא מדבר על להרוויח סבבה - אני מדבר על לעשות כסף. אף פעם לא ידעתי לעשות כסף, ואני מודע לזה.

אבל העובדה שאתה מודע למשהו לא אומרת שאתה צריך להיכנע לו. השבוע, ממש במקרה, דיברתי על כסף עם חבר טוב. זה לא נהוג כאן, בישראל: אנחנו נכנסים אחד לשני לוורידים בכל דבר חוץ מכסף. מין נימוס בריטי אוחז בנו כשזה מגיע לשאלות כמו כמה אתה מרוויח או איפה אתה משקיע. אבל הוא התחיל לדבר על תיק ההשקעות שלו בבורסה, ואני הנהנתי והגבתי ושיחקתי אותה כאילו מינימום סטף ורטהיימר מנהל פה שיחה על שוק המניות. אז אחרי שהוא הפליא לספר על כמה שהוא יודע לעשות כסף, הוא שאל אותי על התיק שלי: אמרתי לו שאני הולך בלי תיק ושם הכול בכיסים.

בשלב הזה שנינו הבנו שאין לי מושג, למרות שבתשובה שלי היה מעין משל למצבי הפיננסי בחיים. ואז, הוא פשוט שטף אותי. הוא צעק עליי שאני מטומטם, ושלא יכול להיות שבנאדם בגילי, כלומר מועד לזקנה, לא יעשה משהו כדי לשפר את מצבו הכלכלי. הוא השליך את הנימוס לכל הרוחות ושאל כמה כסף יש לי בצד. אמרתי לו. הוא שאל איפה זה כרגע. כשעניתי את התשובה הוא הוריד לי פק"מ לפנים, לקח דף, פיזר את הכסף שלי בין כמה קרנות ומניות, ואמר: תשקיע בזה. הנהנתי כאילו יש לי מושג איך עושים את זה. כשהגעתי הביתה נזכרתי שלפני חצי שנה קניתי את הספר המעצבן "השקעות לעצלנים", וכאילו כדי להוכיח כמה אני לא באירוע הוא פשוט הונח ליד המיטה שלי חצי שנה והתעצלתי לקרוא אותו. כשמו כן הוא. אבל זהו, לא עוד.

ימי הטייקון

למחרת כבר נכנסתי לאפליקציה של הבנק ואחרי שש־שבע שעות תקתקתי את זה והצלחתי סוף־סוף לבנות לעצמי לראשונה בחיי תיק השקעות משלי. מדהים כמה מהר זה השפיע עליי. ירדתי למכולת בתודעת ג'ף בזוס ורכשתי לי חלב, לחם, גבינה ובוטנים אמריקניים יקרים ששמתי עליהם עין כבר שבוע אבל אמרתי לעצמי מי ישים עכשיו 15 שקל על שקית קטנה של בוטנים. פעם לא יכולתי להרשות את זה לעצמי, אבל עכשיו, כשאני כבר מחזיק בתיק השקעות ואוטוטו ממנה לעצמי בורד, הגיע הזמן שאתחיל לפנק את עצמי בהנאות הקטנות של החיים.

אבל עם תיק השקעות קטן מגיעה אחריות גדולה, ובבוקר הבא כבר הבנתי שהכנסתי את עצמי למשהו שייתכן שאני לא בנוי אליו. בהתחלה זה נראה טוב. ביום הראשון תיק ההשקעות שלי עלה ב־4 אחוזים, וחשתי שאוטוטו אני מככב בעמודי השער של גלובס ודה־מרקר תחת הכותרת "מגע הזהב של גורו ההשקעות מעפולה". ביום השני התהפכו היוצרות והתיק צלל בחדות ב־2.5 אחוזים. מאחר שהייתי מושקע בעיקר בתחומי הביטוח, הבנייה והתשתיות, הרשיתי לעצמי לנזוף בפועלי הבניין ליד הבית שלי שהם לא בונים מספיק מהר, להעיר לבחור ששכח לנעול את הרכב שלו ועלול להזיק לחברת הביטוח שלי, ולהתקשר לעירייה על איזה בור קטנצ'יק בכביש בתקווה שאתן בוסט לתחום התשתיות.

זה לא עזר. ביום השלישי צללתי שוב ב־2 אחוזים. התקשרתי לחבר, כאילו באגביות, וניסיתי להיות נחמד. זה לא החזיק יותר מדי זמן: משפט הפתיחה של השיחה היה "מה קורה יא אח, איך אתה, ולמה גרמת לי להפסיד את כל הכסף שלי?". הוא נתן לי פק"מ לעורף ואמר לי להירגע. השקעות זה לטווח ארוך. שמור על קור רוח, הוא אמר, וניתק.

טעם של עו"ש

הבנתי שאני לא בנוי לזה. אני טיפוס התמכרותי גם ככה, והחיים בתוך טופס וינר נצחי היו קשים לי מדי. כל עשר דקות נכנסתי לאפליקציה של הבנק לבדוק מה מצבי: רגע אחד אני איל נדל"ן, רגע אחר כך אני הומלס בדיזנגוף. אם צריך לשים תמונה של מישהו ליד הערך המילוני "אנשים שלא בנויים לבורסה", אני מבקש שהיא תהיה שלי. תמיד הערכתי שגרה, גם בחיים: תן לי רצף של תקופות בינוניות ולא רכבת הרים של עליות וירידות. לא רוצה הרפתקאות וטרקים באמזונס, מספיק לי סופשבוע בצימר בגליל. לא רוצה לדעת מה הכסף שלי עשה בשבילי היום, אני רוצה לדעת שהוא נח וטוב לו והוא לא נפצע חלילה בעבודה.

אז נכנעתי, מכרתי הכול ברווח מטורף של 232 שקל, והעברתי הכול עם הקרן בחזרה לפק"מ הנוח שלי. בבת אחת נרגעתי. אומנם נאלצתי לפטר את המזכירה והנהג ולוותר על קומת המשרדים החדשה שרכשתי בלב תל־אביב, אבל אין כמו הנחת של להיכנס לאפליקציה של הבנק ולראות את הכסף שלך מנמנם לצד העו"ש. שיהיה בריא וישמור על עצמו.

לסיום, בטור הזה אין כדי להוות המלצה כלכלית נבונה. אפילו להפך: יש בו מתכון ברור לאיך לא להתנהל. תעיד על כך העובדה שיום למחרת המכירה הגדולה, תיק המניות שהחזקתי בו עלה ב־5 אחוזים. אמרתי לכם, גאון פיננסי.

לתגובות: dyokan@makorrishon.co.il