לפני כמה שבועות עסקנו כאן בהרחבה בתופעת הפרוטקשן בחסות חוק התביעות הייצוגיות. תזכורת: קבוצה של עורכי דין בישראל מתפרנסת משליחת תביעות על מיליונים לעסקים קטנים ובינוניים בגלל זוטות, וכך לסחוט אותם להתפשר על סכום שהולך בעיקר לכיסו של עורך הדין. הציבור הרחב לא רק שאינו רואה מזה שקל, אלא מוצא את בתי המשפט עמוסים יותר ויותר.
ועדה במשרד המשפטים מצאה כי רק חמישית מהתביעות הייצוגיות שהוגשו במשך חמש שנים, היטיבו באופן כלשהו עם הקבוצה המיוצגת. בשנה מסוימת, 85% מהתביעות הייצוגיות הסתיימו בפשרה שלא הועילה לציבור בדבר, רק לעורכי הדין. הוועדה קמה ב־2020, הגישה מסקנות ב־2023, וניסיון לקדם אותן לחקיקה בכנסת הנוכחית נתקל במתקפה פופוליסטית על ח"כ שמחה רוטמן שכביכול "מונע מבעלי מוגבלויות לתבוע עסקים".
ובכל זאת, לאחרונה משהו זז סוף־סוף. ב־1 ביולי, לפני פחות משלושה שבועות, ניתן פסק דין פורץ דרך שבו בית המשפט, באופן חריג, זרק את עורכי הדין מהמדרגות וסירב לשמש חותמת גומי ל"הסדרי הפשרה" שלהם. לא רק זה, הוא גם קבע שהם ישלמו על כך מכיסם. במסמך בן 36 עמודים מפרט השופט ליאור גלברד מבית משפט השלום בתל־אביב כיצד עורכי הדין עמית זילברג ולירון פרמינגר הגישו תביעה ייצוגית שהתפתחה להסדר פשרה באופן שעולה לכדי "שימוש לרעה בהליכי משפט". הייצוג שלהם לכאורה את הציבור הוא כזה ש"פועל להשאת התועלת למייצגים בלבד... תוך הזנחה ברורה של טובת חברי הקבוצה", כתב השופט גלברד.
הכי מעניין
שמחה רוטמן. | צילום: חיים גולדברג, פלאש 90
צלילה לפרטים חושפת טפח לגבי השיטה. מדובר בתביעה על בסיס "חוק הספאם" נגד חברה בשם "טורקדו" ששיווקה קורסים פיננסיים של חברה בשם "איתנים" ושלחה מסרון שיווקי לשני עורכי הדין בדצמבר 2023. באמצעות עורך דין שלישי הגישו השניים בקשה לתביעה ייצוגית נגד שתי החברות. בהמשך הם הגיעו מחוץ לכותלי בית המשפט להסדר עם הנתבעים. במסגרתו הוסכם שהחברות מבטיחות לא לשלוח יותר הודעות ספאם. בנוסף הן יפצו כעשרת אלפים לקוחות שקיבלו את ההודעות, ויוכלו לבחור בין הרצאה דיגיטלית, קורס או ספר דיגיטלי. והכי חשוב – ישלשלו 141 אלף שקלים לכיסיהם של זילברג, פרמינגר ומי שייצג אותם בהליך, עו"ד תום שנפ. עסק משתלם.
אלא שהשופט גלברד דחה את ההסדר על הסף וקבע שהוא "אינו ראוי, הוגן וסביר", וכן שהוא "חותר תחת התכליות של חוק תובענות ייצוגיות וחוק הספאם". עורכי הדין, מתברר, עשו עבודה רשלנית וסיפקו תשובות לא ברורות ואף סותרות על שאלות בסיסיות בנוגע לפשרה. השופט תהה מדוע הפיצוי למי שנפגעו מהודעות ספאם שיווקיות יהיה לקבל עוד הודעות ספאם שיווקיות על הטבות שמגיעות לו מטעם חברת טורקדו. הוא גם העלה חשד שהעלות האמיתית של ההטבה עבור החברה נמוכה בהרבה ממה שהוצהר. השופט התבטא בחריפות על התועלת האפסית שהפשרה הזאת מביאה לציבור: "המייצגים הזניחו את טובת חברי הקבוצה", ו"ההסדר נועד על פניו לשרת מצג של הטבות משמעותיות לחברי הקבוצה שיצדיקו את פסיקת הגמול ושכר הטרחה".
כאמור, ברוב המקרים כשהצדדים מגיעים עם פשרה שהוסכמה ביניהם, בית המשפט מאשר אותה בלי בעיות. זהו פסק דין יוצא דופן שבו בית המשפט אומר "עד כאן". השופט קרא את נוסח הפשרה והבין שאין בו תועלת ציבורית, חוץ משכר טרחה משמעותי לעורך הדין ולשני המגישים, שהם בעצמם עורכי דין ומגישים סדרתיים של תביעות ייצוגיות. באופן חריג הוא גם מחייב רק את הצד של עורכי הדין בתשלום הוצאות המשפט. "פסיקת ההוצאות לאוצר המדינה נחוצה לטעמי לנוכח הזמן השיפוטי שהושקע, כמו גם משיקולי הרתעה", מסביר השופט.
מי שיתעמק בסיפורים האלה, שמציף בעקביות ח"כ לשעבר אביר קארה, ישים לב שהשמות חוזרים על עצמם. אותו עו"ד שנפ, יחד עם שותפו למשרד, תובעים בימים אלה את קארה בתביעת דיבה על סך 3 מיליון שקלים. גם עו"ד זילברג התעמת עם קארה בדיונים בכנסת. מהצד השני, איגוד לשכות המסחר הגיש נגד חלק מהמעורבים בקשות להתליית רישיון עריכת הדין שלהם. שחר תורג'מן, נשיא האיגוד, אמר לי השבוע ש"התיקון לחוק יעבור בקרוב בכנסת וישנה את התמונה, בעיקר לעורכי הדין שמצאו דרך להתעשר על חשבון בעלי עסקים, מקטן ועד גדול". אחת המסקנות של הוועדה שהקים משרד המשפטים היא שכדי לעצור את תופעת השימוש לרעה בהליך המשפטי יש להשית הוצאות על המייצגים עצמם, שופט אמיץ אחד הולך בכיוון, כן ירבו.