כמעט שנתיים של חירום מתמשך בישראל, מהמשבר הפוליטי-חברתי, דרך מלחמת חרבות ברזל ועד התקיפות האיראניות, ממחישות אמת אחת: בשיקום המדינה מנזקי המלחמות והמשברים, הפילנתרופיה איננה מותרות. היא הפכה לתנאי הכרחי בשיקום החברתי והכלכלי, ולחיזוק החוסן הלאומי שלנו.
גם לאורך ההיסטוריה, ברגעי מבחן לאומיים, הפילנתרופיה תמיד הייתה שם. בזמן מלחמת העצמאות, תרומות מקהילות יהודיות בתפוצות מימנו ציוד חיוני לצבא הצעיר. אחרי מלחמת יום הכיפורים, גויסו משאבים עצומים שסייעו לשקם תשתיות, לחזק את העורף ולהחזיר את המדינה למסלולה.
אך לא מדובר רק בעבר. כיום, מעל 130 אלף תושבים בצפון ובדרום עדיין אינם יכולים לשוב לבתיהם. תשתיות הרוסות ממתינות לשיקום, ובתי חולים כמו סורוקה, שנפגע ישירות מירי, נאלצים להתמודד עם מחסור חמור. גם מוסדות כמו מכון ויצמן למדע, שממילא נשענים על תרומות לצורך מחקר ופיתוח, נפגעו ונדרשים לתמיכה מוגברת.
הכי מעניין
נתניהו בבית החולים סורוקה אחרי פגיעת הטיל האיראני, 19.6.25 | צילום: מארק ישראל סלם, ג'רוזלם פוסט
בתוך המציאות המורכבת הזו, הציבור בישראל ובתפוצות נרתם באופן יוצא דופן. מאז 7 באוקטובר נולדו מאות יוזמות פילנתרופיות, פרטיות, עסקיות, קהילתיות, שמילאו ואפילו הקדימו את החללים שנותרו פתוחים. דוגמה מרגשת לכך היא קרן ההנצחה לזכרו של סיון וייל ז"ל, לוחם יחידת אגוז שנפל בקרב בחאן יונס ב-31 במרץ 2024. משפחתו בחרה להנציח את דמותו ואת אהבתו הגדולה לסקי במיזם משמעותי: קרן הנצחה שתסייע בשיקומם של לוחמים פצועים באמצעות מסעות סקי. בשנת 2025 יצא לדרך המחזור הראשון, בו השתתפו 15 מחבריו ליחידה שנפצעו. זוהי דוגמה מעולה לאופן בו פילנתרופיה אסטרטגית יכולה להאיר את חייהם של אחרים, גם ברגעים הקשים ביותר.
מעבר לטיפול בנפגעי המלחמה, פילנתרופיה חכמה יוצרת שיתופי פעולה לטווח ארוך. קרן פ.א.י (פעילות אקלימית ישראל) מהווה דוגמה מעניינת לשותפות אסטרטגית המקדמת אנרגיה מתחדשת והטמעת חדשנות טכנולוגית כחלק ממאמצי השיקום בצפון ובדרום. הקרן מובילה שיתופי פעולה חדשניים לטיפול במשבר הפסולת והפחתת פליטות, ומקדמת פתרונות כלכליים רב-מגזריים. דוגמה נוספת לעבודה משותפת היא פורום הקרנות והעמותות למען יתומי המלחמה, שקם מתוך תקווה ואחריות משותפת. הפורום מאגד ארגונים חדשים שקמו ב-8 באוקטובר לצד ארגונים ותיקים שעושים עבודת קודש מעל 20 שנה, כדי ללמוד, לתאם, להתארגן ולתת מענה משמעותי ומשקם ליתומי המלחמה. לאחר שנה וחצי קשה מנשוא, המסר המשותף של הפורום הוא לא לוותר, לעבוד ביחד בשותפות, ברגישות ובאמפתיה.
מתנדבים בתל־אביב אורזים חבילות למפוני הצפון והדרום, בתחילת המלחמה. | צילום: מרים אלסטר, פלאש 90
בעוד שהמאמץ המיידי מתמקד בהתמודדות עם נזקי המלחמה, כבר נרקמות תוכניות ויוזמות ארוכות טווח לשיקום הצפון והדרום. סכומי עתק צפויים להיות מוקדשים למשימה החיונית הזו, והפילנתרופיה תשחק תפקיד מרכזי בהובלת מאמץ השיקום הלאומי.
מעורבות כזו ורצון טוב של אנשים לקדם ולפתח את מדינת ישראל, אינה דבר של מה בכך, היא מרשימה ונוגעת ללב, אך לעיתים גם פועלת ללא תיאום. לא מתוך רשלנות, אלא כי ברגעי חירום יוזמות צומחות מהר, מהשטח, ולפעמים במקביל. כאן עולה השאלה: איך הופכים את העשייה הרגשית הזו לעבודה מערכתית מדויקת?
פילנתרופיה אפקטיבית דורשת תיאום, תכנון, בקרה ומדידת השפעה. כל שקל, כל תרומה וכל יוזמה צריכים להיבחן לפי תרומתם בפועל. האם הם עוזרים להשיב קהילה לחיים? האם הם בונים תשתית קיימת ולא רק מטפלים ב"כיבוי שריפות"? אלה השאלות שחשוב לשאול, לא רק כדי להבטיח תוצאה, אלא כדי לכבד את רוח הנתינה של התורמים עצמם.
תרומות למפונים במלון יערים. | צילום: עטרה גרמן
יש גם צורך בשינוי תפיסה. פילנתרופיה אינה "כסף חיצוני שמכסה חוסר", אלא שותפות אמיצה בבניית החברה. במדינה שנמצאת בעומס קבוע, ושהתקציב הציבורי שלה מתמודד עם אין-ספור אתגרים, תרומות פרטיות, יוזמות עסקיות ותמיכה קהילתית הן מרכיב חיוני בתמונה הגדולה.
זו אינה העת לחפש "מי אחראי", אלא לרכז מאמץ ולחבר בין עולמות: בין המגזר הציבורי והעסקי, בין קהילות יהודיות ברחבי העולם לבין השטח בישראל, בין לב פתוח לתכנון מדויק. אם נדע לפעול כך, מתוך כוונה משותפת, מקצועיות ושקיפות, נוכל לשקם לא רק את המבנים הפיזיים שנפגעו, אלא גם את המרקם החברתי.
הפילנתרופיה היא לא מותרות – היא משאב אסטרטגי, מנוע צמיחה חברתי ולאומי, ועמוד תווך בשיקום התקווה. בזמנים אלה, יותר מתמיד, היא מוכיחה את עצמה ככוח מעצב בחברה הישראלית.