לפני כ־33 שנה, באירוע שמחת בית השואבה באתר המיועד ליישוב החרדי עמנואל, הסבו על הבמה בכירי הממשלה דוד לוי ואריאל שרון. אדמו"רים בירכו, מסוק ריחף מעל, תזמורת ניגנה, ואז קרא הכרוז חגיגית: "משה זר ואורחו מתבקשים אל הבמה". אבל כשזר ואורחו קרבו אל הבמה, אנשי הביטחון נדרכו, קפצו והדפו אותם הצידה כדי לפשפש בזר הפרחים שבידי האורח, ערבי חובש כאפייה בגלבייה צחורה. "אראבער, אראבער", התגלגל הקהל מצחוק. עד היום לא ברור מי בדיוק היה. רק משה זר ידע. סודותיו, מעלליו ותחנות חייו יכולים לפרנס סרט עלילתי משובח, אפילו סדרת דוקו־דרמה שלמה.

לאורך עשרות שנים הוצמד לו התואר "סוחר קרקעות", אבל לפני כל עסקי הנדל"ן הוא היה אידיאליסט, לוחם, חלוץ, אספן מצוות, יהושע חנקין מודרני. עינו אבדה לו בקרב המתלה, צווארו שוסף בידי מחבלים, אבל הוא ידע לחייך גם בעין אחת ולהמשיך להרעיף אופטימיות ואמונה בקול צרוד. ממשה לוינגר ועד משה זר לא קם ביו"ש משה שכזה. שניהם היו מחותנים, אגב, ועוד הרבה קודם לכן שכנים במושב נחלים, בסיס היציאה לגב ההר אחרי מלחמת ששת הימים. נכדיהם וניניהם התרוצצו השבוע בחצר העצומה והמוריקה שלפני ביתו הארמוני של זר בגבעה נישאת במערב השומרון, שבט מתנחלים עצום.

במלחמת המפרץ התפוצץ על הגבעה טיל סקאד עיראקי. בַּשבעה על הבן גלעד ז"ל, קב"ט השומרון שנרצח ב־2001, ננזף פה ראש הממשלה שרון על אוזלת ידו בטיפול באינתיפאדה השנייה. גם שר הביטחון בנימין בן־אליעזר חטף כשבא לנחם, אך ראש המשפחה עצמו שתק למיטב זיכרוני. היה ברור שהוא נקרע בין התסכול הנורא בגלל המצב הביטחוני ובין הכבוד שרחש לממלכה.

השבוע, בשבעה על משה עצמו, הייתה אווירה אחרת לגמרי. משה זר נפטר בשיבה טובה. מפעל חייו הארוכים והסוערים עלה יפה, בלשון המעטה. יעל, האלמנה, הצביעה על עשרות הצאצאים סביבה ואמרה לי בשובבות שהם כנראה הצליחו בחינוך. היא סיפרה שהכירה את משה בבני עקיבא, בשבט "המתנחלים" 1951, שנים רבות לפני שהתואר המכובד הזה הפך לשם גנאי, במאמץ להבדיל את החלוצים החדשים מהחלוצים של פעם, מייבשי הביצות ומייסדי הקיבוצים. אבל בינתיים היוצרות שוב התהפכו, ומזכ"ל התנועה הקיבוצית, ליאור שמחה, בא גם הוא לנחם את משפחת זר, יחד עם הפעיל החברתי הוותיק בתנועה יואל מרשק.

שמחה ומרשק הכירו היטב את בעל הבית ורתמו זה את זה למשימות התיישבות. שמחה מסתייע עכשיו רבות בתנועת אמנה. יחד הם מנסים להניע מאות זוגות צעירים משפלת החוף לאזורי הספר בצפון, בעוטף עזה, בבקעה, גם ליו"ש, ומקווים שמשרד האוצר ייתן את חלקו באמצעות מימון קרווילות. הגר זר, אלמנתו של גלעד, קיבוצניקית לשעבר, פקפקה באוזניהם ביכולת של התנועה הקיבוצית לגייס כעת כוח אדם חלוצי למשימותיה החדשות, אבל שמחה אופטימי, ולעניות דעתי הצדק איתו. עצם המעמד הוכיח שיש תקווה. עשרות מטרים מחלקת קברו הטרי של משה זר, במרומי קרני־שומרון, נידונה בקול רם תוכנית התיישבות משותפת לקיבוצניקים ולמתנחלים.