מרוב עיסוק בעצמנו וחיטוט כפייתי בפצעינו, אנחנו בקושי קשובים לדברים חשובים מאוד בחוץ. למשל, להצהרה דרמטית של עמנואל מקרון השבוע. בנאומו לרגל יום הבסטיליה התריע נשיא צרפת, כי החירות של אירופה נתונה תחת "האיום הגדול ביותר" מאז סיום מלחמת העולם השנייה, איום רוסי כמובן.

"אנו חיים ברגע מכריע", קבע מקרון, והוסיף: "כדי להיות חופשי בעולם הזה צריך שיפחדו ממך, וכדי שיפחדו ממך אתה חייב להיות חזק". בהמשך הוא הבהיר שהסכנה הנשקפת ליבשת ולארצו היא גם גרעינית, עד כדי כך.

כידוע, צרפת עצמה היא מעצמה גרעינית. אם תותקף, עומדים לרשותה 290 ראשי קרב גרעיניים לצורך תגובה. צוללת צרפתית עם טילים המצוידים בראשי קרב שכאלה משייטת בקביעות בים, מטעמי הרתעה. אגב, גם בריטניה מחזיקה בצוללת דומה. שתי המעצמות שומרות אומנם על עמימות בכל הקשור למדיניות ההפעלה של הארסנל האטומי שלהן, אבל ברור שלא יהססו להשתמש בו במקרה שפוטין יתקוף את פריז או את לונדון באמצעות הארסנל העצום שלו. פצצה תחת פצצה, פטרייה תחת פטרייה, השמדה המונית תחת השמדה המונית.

דוקטרינת הביטחון הצרפתי אומרת שהרפובליקה שומרת לעצמה את הזכות להגיב באופן גרעיני אפילו בתגובה למתקפה קונבנציונלית חמורה "בלבד". נשיא צרפת לשעבר, ז'אק שיראק, כבר הבהיר בשעתו, במהלך ביקור בבסיס הצוללות המקומי, שהכוונה היא גם למתקפת טרור גדולה ממדינה מסוימת, לאו דווקא מתקפה גרעינית. הוא לא פירט כמה צרפתים בדיוק צריכים למות כדי שארצו תשתמש בנשק יום הדין שלה, אבל מתקפת 7 באוקטובר כאן ודאי עונה לקריטריון הצרפתי הזה.

לו נרצחו בצרפת ביום אחד קרוב לעשרת אלפים אזרחים על ידי מדינת טרור שכנה, מספר שווה ערך יחסי לכמות הנרצחים אצלנו באותו יום זוועות, ייתכן שפריז הייתה מגיבה בחמת זעם גרעינית, כפי שהאמריקנים פעלו בשעתם בהירושימה ובנגסקי. אין ספק שגם ילדים רבים, נשים וזקנים היו משלמים אז בחייהם על תוקפנות מנהיגיהם, מפני שנשק אטומי אינו מבחין בין לוחמים לאזרחים.

דא עקא, הצרפתים עורכים הבחנה ברורה בינם ובין מדינה מותקפת אחרת, במזרח התיכון. לפי ההיגיון הצרפתי, נאסר על מדינת היהודים להתפרע באופן דומה כשדמה ניגר כמים. היא אמורה לברור בפינצטה את אמצעי התגובה שלה לפיגוע הטרור החמור ביותר מאז תום מלחמת העולם. להם מותר, לנו אסור.

ישראל, מיותר כמעט לציין, אינה הורגת אזרחים בכוונה תחילה. אפילו אחרי 7 באוקטובר היא לא עשתה שימוש באמצעי דימונה כלשהם, אך ורק באמצעים כשרים לפי כל דין. יעד המתקפה של צה"ל מאז תחילת התמרון הקרקעי היה ועודנו טרוריסטי בלבד. האזרחים הפלסטינים הרבים שנהרגו בעזה במלחמה נקלעו לשטח האש באשמת חמאס, אם נתעלם לרגע מאשמתם שלהם כמי שהצביעו לארגון הטרור בבחירות הדמוקרטיות האחרונות שם. הם מתים בגללו, לא בגלל זדון ליבנו.

במשך שנים רבות הפך חמאס את רצועת עזה למתחם מבוצר, ובכוונה תחילה אילץ את חיילינו לנהל מלחמה קטלנית בשטח בנוי. כאשר כל בית שני הוא מחסן אמל"ח או תכסית של מנהרת טרור, בלתי אפשרי לנהל מלחמה אחרת. חיילינו חייבים לסרוק בית בית, מנהרה מנהרה, והתוצאות הקטלניות הן בהתאם. רק שונאי ישראל כמו עמנואל מקרון מסוגלים לתאר לחימת אין ברירה שכזאת כפשע מלחמה, ולמען הדיוק גם טיפשים מתוצרת בית או תועמלני נסיגות שמתקשטים באמתלה מוסרית כדי לתרץ את השתוקקותם לסיום המלחמה עוד לפני הכרעת חמאס. אפילו 7 באוקטובר חדש כבר לא יצליח לרפא אותם.