"אתם השתגעתם? בששת הימים ברחו יאסר ערפאת וכנופייתו לירדן, הפכו אותה לבסיס טרור, מרדו במלך חוסיין והובילו לחורבנה. ברגע האחרון הצליח חוסיין לסלק אותם, ואז הם עברו ללבנון והרסו גם אותה. כעת אתם מביאים אותם לכאן, והם יהרסו אותנו ואתכם". את המסר הזה שבו והשמיעו לנו ערביי חברון עם פרסומה של תוכנית אוסלו, והם לא טעו. שילמנו על אסון אוסלו עד כה בכ־3,500 הרוגים, בעיקר במהלך האינתיפאדה השנייה, כשהלקח הגאוני של ישראל ממנה היה נסיגה מוחלטת מעזה, שהובילה לטבח שבעה באוקטובר.

מעבר לרשימת הנפגעים הארוכה, הפכה הקמת הרשות הפלסטינית לבעיה קיומית. הנרטיב הפלסטיני – המצאת לאום שתפקידו לרשת את ישראל בבעלות על הארץ – קיבל לגיטימציה מדינית בינלאומית, בייחוד בשל חותמת הכשרות מטעם מדינת ישראל. הרש"פ הנהיגה בבתי הספר שלה תוכנית לימודים שבה ישראל אינה מופיעה על המפות; התלמידים שם מחונכים "לשחרר" את חיפה ויפו, ושאין דבר מתוק יותר מלמות כשאהיד; חשבון לומדים באמצעות חיבור וחיסור יהודים מתים, ועשרות בתי ספר קרויים על שם מחבלים רוצחים. כשחמאס תפס את השלטון בעזה ב־2007, הוא לא מצא לנכון לשנות את תוכנית הלימודים. רוצחי 7 באוקטובר למדו את אותם תכנים מאותה תוכנית לימודים של "הפרטנר", אבו־מאזן, מה שמצביע על סכנה דומה ביו"ש. מדובר בבית חרושת למחבלים שבוגריו או משפחותיהם מקבלים מהרש"פ משכורות עתק אם ביצעו פעולת טרור נגד יהודים. כלומר, הרש"פ מחנכת לטרור ומתגמלת טרור – היא מקור הטרור.

הרש"פ חוברת לקיצונים שבערביי ישראל, ומתאמת בכל העולם הסתה וחרמות נגד ישראל. דגל אש"ף הפך לדגל האנטישמיות העולמי, וירש את צלב הקרס שיצא מהאופנה; במילים אחרות, הרשות הפלסטינית והנרטיב הפלסטיני הם מקור ההצדקה של שנאת ישראל בעת הנוכחית.

למי שמגדיר את עצמו ערבי או מוסלמי יש משימות נוספות פרט לשנאת ישראל, ואכן ישנן מדינות מוסלמיות ידידותיות, כמו אזרבייג'ן. מי שמגדיר את עצמו פלסטיני, לעומת זאת, מבהיר למעשה כי משמעות הזהות שלו היא חיסול הריבונות היהודית במזרח התיכון, "מהנהר לים". זו משימת חייו, וזו הסיבה עבורו לקום בבוקר. למרות זאת, עד עצם הרגע הזה ישראל לא החליטה לשים קץ לאסון הלאומי המתמשך של אוסלו.

תוכנית האמירויות באזור חברון אמורה לספק פתרון לבעיה זו, ונועדה להקים בהדרגה אוטונומיות על בסיס שבטי ואזורי, במקום הרש"פ העוינת. ראשי שבטים שנקעה נפשם משחיתות ועוינות הרשות, ושאינם מעוניינים להגיע למצב הנוכחי בעזה, ישתפו פעולה ביטחונית עם ישראל, יתנו אישורי עבודה בישראל לאנשים מהימנים, יגבו מיסים וינהלו את חיי האוכלוסייה בשטחם.

כדי שתוכנית זו תצליח יש להקפיד על כמה תנאים: ראשית, אסור שהתוכנית תכלול ריבונות כלשהי אלא אוטונומיה בלבד. הואיל והקמת מדינה היא פעולה חד כיוונית, ריבונות ערבית בחברון עשויה להביא אותנו למצב שבו אנחנו מוצאים את עצמנו עם מדינה פלסטינית מעשה ידינו.

שנית, יש להקפיד על המונח "אמירות חברון" או "אמירות ערבית" – רק לא "פלסטינית". תנאי יסודי נוסף הוא שינוי דרמטי של תוכנית הלימודים בחברון, כפי שעשו אמירויות המפרץ כשהסירו את כל ההסתה מתוכנית הלימודים אצלם.

עניין ביטחוני נוסף נוגע לעובדה כי מערכת הביטחון, ובמיוחד שב"כ, מכורים לרעיון הפלסטיני. חולשת שב"כ בעקבות הכישלון המוחלט שלו בעזה והחלפת מפקדו יוצרים הזדמנות פז לשנות את המדיניות המוזרה הזו.

אחרי מלחמת ששת הימים התנהל השטח ביהודה, שומרון וחבל עזה בשיתוף פעולה של ראשי ערים ידידותיים, עד שקלקלנו את המצב הזה במו ידינו. אמירויות אוטונומיות ביהודה ושומרון נותנות לנו הזדמנות לחזור סוף־סוף לנקודה שבה איבדנו את הדרך.