זה איננו מדור שיווקי, אבל נתחיל בטיפ שווה: בשעה האחרונה של שבוע הספר, אבל ממש האחרונה, בלילה שבו החגיגה נגמרת, המבצעים על הספרים מעלים הילוך. אז, או אז, אפשר להתפרע ולקנות ספרים לכל המשפחה במחיר באמת מצחיק. זאת בתנאי שהצלחתם להתאפק ולא לקנות עד הרגע האחרון, ושיש לכם מקום לעוד עשיריית ספרים על המדפים. אני עוד מחפשת.

שבוע הספר הנוכחי היה קצת אלגוריה למי שאנחנו. עם שאוהב לחגוג תרבות, ויודע לעשות את זה אפילו אם נופלת לו באמצע מלחמה עם איראן. לא ינצחו אותנו.

השנה הגעתי ליריד הספרים כדי לעמוד בתוך הדוכן, בצד של המוכרים וכותבי הספרים. הפטנט שבו אני מוכרת את הספר שכתבתי, ולא משוחררת להסתובב ולצוד ספרים בלי הבחנה, היה אמור להיות חיסכון כלכלי עצום. אבל בסוף הגיעה השעה האחרונה, וחיסכון גדול לא היה פה.

הייתי מהסופרים המתמידים. ביקרתי בשבוע הספר בירושלים שלוש פעמים. הפעם הראשונה הייתה אי־אז ביום חמישי כמה שעות לפני התקיפה באיראן. הוצאת ידיעות ספרים עשתה חגיגה לסופרים שלה, הביאה צלם מקצועי שהעמיד אותנו לתמונת מחזור, וסיפקה גם צ'ולנט ופיצוחים. היה כיף להיפגש עם קולגות שהם חברים וגם עם כאלה שרק שמעתי עליהם, והייתה תחושת נורמליות באוויר. אבל כמה שעות אחר כך הגיע "עם כלביא" והכול נעצר. היו טילים, ניסים רבים מספור, שעות מקלט רבות, צער על ההרס ושוב הודיה על הטוב. בין לבין הבטתי ביומן ומחקתי את כל מה שהיה אמור להתרחש בשבועות שאחרי, מבדיקות לילדים ועד נסיעה לסיור בפולין. ככה זה בישראל של הזמן האחרון, הכל על תנאי.

אבל כמו שהמערכה הזאת הגיעה כך היא הסתיימה, ועכשיו הייתי צריכה לבדוק מה מהביטולים סופי ומה מהביטולים התבטל ובעצם כן יתקיים. לתוך שיחות הטלפון ורישומי היומן השתחלה הודעה על כך ששבוע הספר חוזר. אני מודה שהתפלאתי על העקשנות החיובית הזאת. אני מבינה שמסיבת סוף י"ב של הבן שלי נדדה לתאריך חדש, אבל שבוע הספר? אחר כך סיפרו לי שבכל בוקר התלבטו אם לקפל סופית את הספרים והדוכנים, או לתת צ'אנס שעוד מעט הבלגן ייגמר. ההוצאות והעיריות משכו יום ועוד אחד, וכך אפשרו לחגיגה לחזור.

הגעתי לשבוע הספר במוצאי שבת שאחרי "עם כלביא" והתרגשתי. השיח הציבורי עוד עסק בקושי לעבור ממצב התגוננות למצב חופש גדול, אבל הקהל הגיע. זה לא היה מוצ"ש רגיל, הסבירו לי בעלי הניסיון, היו פחות אנשים. אבל אלה שהגיעו, עם נשק מהמילואים, פצועים או קרובים של, וגם סתם אנשים שהיו צריכים אוויר, הוכיחו לי בפעם המיליון שעם הספר חי ואוהב לחגוג.

ואז הגעתי לדוכן ופגשתי את יובל שטייניץ עומד ומוכר את ספרו החדש בקצב. שטייניץ הוא דוקטור לפילוסופיה ומאחוריו רזומה של שבעה ספרים, בהם אחד שיצא ב־74 מהדורות והדפסות. הוא יו"ר רפאל, שר לשעבר, רעייתו היא שופטת בעליון, ובמילים אחרות: הוא לא ממש זקוק להכנסות מהספר. ולמרות כל זאת, שטייניץ בא לעבוד. הסתכלתי עליו בפעולה ולמדתי איך נראית חריצות. הוא שוחח עם המבקרים, התבדח איתם, דן איתם בסוגיות פילוסופיות ובין לבין הציע את מרכולתו וחתם עליה. "הקומדיה הממשלתית" מבטיח קצת צחוק, קצת באסה, קצת היסטוריה וקצת פוליטיקה, מתכון נהדר למי שרוצה גם לברוח מהאקטואליה וגם להישאר בה. בסוף גם אני לא עמדתי בפיתוי, קניתי עותק וביקשתי חתימה. ספר מעולה.

כמה שולחנות משם עמד יאיר יעקבי המוכשר, שאנשים הגיעו לדבר איתו, להצטלם איתו, לצחוק איתו וגם לעצבן, והוא זרם עם כולם ומכר את הלחמניות הטריות שלו שהתחפשו לשבוע אחד לספרים. לא רחוק משם עמדה מיכל אורבך הנהדרת, שגם ידיה היו מלאות עבודה ופיה מלא הסברים על הספרים של אורי. חמסה.

ואני? אני התחלתי מהוססת. לא יודעת למכור ולא כל כך טובה בזה. בחמישי של טרום המלחמה עמדה לידי הדסה בן־ארי ומכרה את ספרה "מלחמה של גיבורים". היא עשתה את זה בחינניות גדולה, ועל הדרך מכרה לאנשים גם את הספר שלי. הסתכלתי עליה ואמרתי לעצמי הנה קורס בשיווק, תלמדי.

בלילות הבאים הדסה לא הייתה, אבל ניסיתי ליישם. התגברתי על הביישנות, הצעתי למעוניינים ולמתלבטים את הספר שלי, סיפרתי עליו קצת ואפילו מניתי את יתרונותיו. ידעתי שלא כולם יבחרו בו, הוא הרי עוסק בשמחת תורה תשפ"ד. לא כולם יכולים לגעת ביום ההוא, ויש גם כאלה שכבר הגיעו לרוויה. אבל היו גם רבים שקנו. היו שרכשו עותק לבן או בת הזוג, לאנשי צוות שהם רצו להוקיר, למשפחה או לעצמם. 

תפוחי אדמה לוהטים

לא ספרתי כמה עותקים מכרתי בשבוע הזה. מבחינתי זה לא היה העיקר. הלב היה השיחות עם המבקרים. אנשים שפגשתי בעבר ופתאום שוב, חברים של הילדים שלי, קוראים של הטור הזה שהיה נחמד לשוחח איתם ולא רק לכתוב אליהם. היו שיחות מרגשות עם אנשים מהעוטף, עם לוחמים, עם כאלה שמכירים את הסיפור של נוה, וגם עם סתם עמך ישראל, שאמר דברים מעוררי מחשבה על החברה הישראלית.

הקונים הכי מרתקים היו החרדים. הם רכשו ערימות של ספרים. כאלה שעוסקים באמונה ובפילוסופיה, בכלכלה, בחברה ובמלחמות. ממש הרחבת הדעת. כשהצצתי על היבול שלהם לא ראיתי ספרי פרוזה וגם לא ספר אחד על המלחמה הנוכחית. יצאתי בתחושה עמוקה שיש תפוחי אדמה לוהטים שהם עוד לא יכולים לגעת בהם. בינתיים.

ומילה אחרונה על המוכרים הצעירים. חבר'ה נמרצים ואוהבי ספר שהיה תענוג להכיר. מעניין מי מהם יצמח להיות סופר ומי יהיה סוחר. אצלי זה לא מסתדר כל כך ביחד, אולי אצלם זה יעבוד יותר טוב.

Ofralax@gmail.com