הקיץ הישראלי איום ונורא. חם כאן במידה בלתי נסבלת, ובאזור שאני גר בו יש גם לחות מעיקה. החופש הגדול ארוך מדי. זוהי תקופה בלתי נגמרת שממשיכה בשנים האחרונות עמוק לתוך הסתיו. שלושת השבועות ותשעת הימים תקועים בו באופן הכי לא נוח שיש. ומדוזות.

הקיץ הישראלי הוא כיף עצום. יש אבטיח וים ומעיינות קרירים לצנן בהם את הגוף ואת הנפש. יש זמן להיות קצת עם הילדים ולצאת לחופשה משפחתית מלאת חוויות. הימים ארוכים, השמש שוקעת מאוחר וזה עושה טוב על הנשמה.

בנימין נתניהו הוא ראש ממשלה גרוע. קודם כול כי בתקופת כהונתו התרחש הטבח החמור ביותר ביהודים מאז השואה. אבל גם כי הוא מוכן לעשות הכול כדי לשמר את הקואליציה שלו, כולל כניעה מוחלטת לכל דרישותיה המופרכות של עסקנות חרדית מופקרת שלא מעניין אותה דבר מעבר לתקציבי ענק, צבירת כוח פוליטי והשארת הציבור החרדי נתון לחסדיהם. הוא בתפקיד יותר מדי שנים, יותר מדי קדנציות, וזה רע לדמוקרטיה ולמדינת ישראל.

בנימין נתניהו הוא ראש הממשלה שפקד על צה"ל לצאת למבצע תקיפה באיראן, ואין אף אחד אחר בגלריית המועמדים להחליף אותו שהיה מסוגל לעשות את זה. הוא חתום על הבסת ציר הרשע האיראני על שלוחותיו – הגם שהמשימה עוד לא הסתיימה לחלוטין. על שמו רשומים ניצחון מכריע על חיזבאללה, חיסול הצורר נסראללה, השפלת חמאס והבאת כמעט כל מנהיגיו לשאול הראוי להם. הוא התעורר ב־7 באוקטובר, החליט להרים את קרן ישראל אחרי שהושפלנו באופן הכי חמור שיכול להיות – וביצע.

יאיר לפיד הוא ראש אופוזיציה כושל, שהלך והידרדר מדחי לדחי בשנתיים האחרונות. הדיבור שלו, שהפך לצעקות, נהיה מוזר וקריפי, והשתתפותו בהפגנות שהלכו והקצינו הפכו את דמותו מקונצנזוס ישראלי לבדיחה גרועה.

יאיר לפיד הוא אדם שברגעים שנדרש לכך הודיע כי יעניק רשת ביטחון לנתניהו במהלכים היסטוריים. הוא התנהג באופן ממלכתי וראוי במהלך המלחמה באיראן, והוא אדם אינטליגנטי ורחב אופקים שנעים לשבת ולדבר איתו.

אם למקרא חלק מהמשפטים שכתבתי לעיל חשתם אי נוחות, אולי אפילו סלידה, ברכות: גם אתם הפכתם לחלק מהטרנד העולמי והישראלי של חוסר יכולת להכיל מורכבות ושל ראייה צרה ושטחית של העולם – מזווית הראייה הפוליטית המדויקת שלכם, וממנה בלבד. באופן קצת מוזר, זה קורה דווקא בעולם שהופך לכאורה ליותר מגוון, יותר פתוח ויותר צבעוני.

גדלתי בשנות השמונים ואני זוכר עד היום שאבי הביא הביתה קופסת קרטון ענקית ובה טלוויזיה צבעונית, בשנת 1984. פתאום יכולנו לראות גוונים, עוד צבעים מעבר לאפור שהתרגלנו לו. וככל שקיבלנו יותר אפשרויות, ככל שיכולנו לראות יותר, כך הנפש חיפשה מקום להתגדר בו, קופסה למקם את עצמה בה, כדי לא לחוש סחרחורת מכל השפע מסביב.

הבעיה היא שיש כוחות עצומים שכוונתם לא טובה, בלשון המעטה, שלוקחים את המקום המובן הזה ועושים בו שימוש ציני כדי להפוך את כולנו לזומבים של גוון אחד. של "אל תתנו להם מילימטר". של "רק לא ביבי" ו"רק ביבי". זה תהליך אסוני. כי העולם, מה לעשות, מורכב. יש מעט דברים שהם מאה אחוז רע ואפס אחוז טוב, ולהפך. וכך הגענו למצב שבו מי שמעז לומר מילה נגד עסקת חטופים שתשמר את כוחו של חמאס מוקע מיד בידי הצד השני כמפקיר חטופים וכחסר לב, אף שברור כשמש שיש טיעונים רציונליים נגד עסקה כזאת, והם חייבים להישמע ולהילקח בחשבון במדינה חפצת חיים. וברגע שיש מי שטוען שנתניהו צריך לפנות את הזירה כי צריך לרענן את שורות ההנהגה ולהביא מנהיגות ימנית חדשה ורעננה, הוא מיד יותקף בתור סמולן, רקדן "מה יפית" או שניהם יחד. זה מגוחך, זה מטופש, וזה בעיקר מסוכן. יש מי שדוחף אותנו לכיוונים האלה, החד־ממדיים ונעדרי הגוונים, מהסיבה הפשוטה שכך קל לנווט אותנו לצרכיו.

אם זיהיתם את עצמכם כמי שהצליחו לסחוף אותם לכיוונים הדוגמטיים הנ"ל, פשוט נסו לצאת מהעדר. אתם לא בהכרח צריכים להצטרף לעדר השני. ממש לא. המטרה היא להחזיר לעצמכם את יכולת החשיבה העצמית, ההחלטה התבונית. במקום לצעוק את המובן מאליו עבורכם, עצרו שנייה. חשבו: האם בכל זאת יש שמץ אמת קטנה במה שאומר הצד השני? בפרפרזה על שירו הנהדר של מאיר אריאל: הנה תסתכלו גם עליהם רגע, תראו איזה חתיכת צדק, לא מי יודע מה, אולי רק עפר לרגליכם, אבל גם כן חתיכת צדק של עפר לרגליכם.

הקיץ הישראלי מורכב. בנימין נתניהו מורכב. גם יאיר לפיד מורכב. אתם מורכבים. אני מורכב. זו לא סיסמה ולא תובנה סוציולוגית או ביולוגית שדורשת מחקרים. גם אין צורך לרדת לרמה של אטומים ולהתחיל לחקור הכול במעבדות. הכול נמצא כאן, באינסטינקט הפשוט שכל אחד מאיתנו נולד איתו. אבל דברים השתבשו וצריך לחזור - לחזור לאנושיות רגילה וסבירה, לבחינת הדברים כפי שהם באמת ולא כפי שיש מי שמהנדסים אותנו לראות אותם. אנחנו כבר מכורים, לכן זה לא תהליך קל. אבל הוא הכרחי. אם אנחנו לא רוצים להפוך לחזון דיסטופי של חבורת זומבים שהכול ידוע אצלם מראש ובדיעבד, כדאי שנלמד להכיל מורכבות.