"ההזדמנויות שלנו ענקיות, אנחנו לא הולכים לפספס אותן. לא נחטיא אותן, לא נפסיד אותן, לא נחמיץ את הדבר הזה: גם להכריע את אויבינו וגם להבטיח את עתידנו - כלכלית, לאומית, בינלאומית ואנרגטית". כך הצהיר ראש הממשלה בנימין נתניהו שלשום במהלך ביקור במתקני קצא"א באשקלון.

מסר דומה הוא השמיע גם בסדרת המפגשים שקיים במטה הכללי של צה"ל, בשב"כ, במכללה לשוטרים, בקריית הכבאות וההצלה ועם אנשי מד"א.

לקראת ביקורו בוושינגטון בשבוע הבא - הרביעי מאז שחזר לתפקיד ראש הממשלה - לא רק שנתניהו אינו מנמיך או מאזן את רף הציפיות מהביקור, אלא הוא אף מגביה אותו. "ניצול ההצלחה הוא חלק לא פחות חשוב מהשגת ההצלחה", אמר ראש הממשלה השבוע. לכך הוא גם נערך.

בבית הלבן הוא יפגוש נשיא גאה ומלא סיפוק מהצלחה הכפולה מול איראן: דונלד טראמפ לא רק אישר את השתתפותה של ארה"ב בפגיעה הקשה בגרעין האיראני, אלא גם מנע התלקחות של מלחמה אזורית או ממושכת - התרחיש שממנו חששו מתנגדיו מבית. כשהוא נישא על גלי ההצלחה הזו, שועט הנשיא האמריקני לעבר היעדים הנוספים שסימן עוד לפני השבעתו: לסיים מלחמות ולקדם הסכמי שלום.

הזמן קצר, ההזדמנויות רבות, האתגרים לא קלים והנשיא דוחק – זהו תיאור לא דמיוני לאווירה הכללית הצפויה בביקור. בתוך כך יהיו גם סיכומים והחלטות מעשיות, וכמובן ביטויי נחת וסיפוק, ברכות ושבחים על הניצחון ועל השותפות בדרך אליו.

ההשתתפות האמריקנית בפעולה באיראן העלתה לגבהים חדשים את היחסים המיוחדים ואת השותפות בין ישראל לארה"ב. קשה להפריז בתרומתו של הצעד הזה לדימוי עוצמתה הכוללת של מדינת ישראל, ובפרט כשהוא בא כתוספת והשלמה למסכת ארוכה של פעולות עצמאיות נועזות ומוצלחות של ישראל, ולא במקומן. המשכה של השותפות הזו במגרש המדיני מוסיף לכך, ומגדיל את פוטנציאל ההשפעה והרווח הנשקף ממנה.

אולם יש לכך גם מחירים, ובמיוחד כאשר ההתערבות האמריקנית נתפסת או מוצגת כהצלה מאיום קיומי, וכשהיא נעשית תוך נטילת סיכונים לא מבוטלים. דרישתו של טראמפ להחזיר את מטוסינו שיצאו לתקוף באיראן בעקבות הפרת הפסקת האש היא דוגמה קטנה לכך.

דרישה להתגמשות ישראלית בעמדות שעלולות להפריע למימוש תוכניותיו של הנשיא או לעכבן אינה בלתי סבירה במערכת היחסים שנוצרה כעת. כמובן, הגישה העקרונית לדרישות כאלה צריכה להיות חיובית, אם אין הן מתנגשות עם אינטרסים חשובים של ישראל.

אולם בדיונים שלפתחנו הדברים יכולים לנגוע בשאלות מהותיות כמו צעדי האכיפה מול איראן, כניסה למשא ומתן מדיני עם הרשות הפלסטינית כ"תשלום" על נורמליזציה מצד מדינות ערב, הסדרי הביטחון בסוריה במסגרת הסכם מדיני, וכן המשך המלחמה בעזה. אפשר למצוא רמז לכך בדבריו של הנשיא טראמפ, שאמר: "אהיה תקיף מאוד עם נתניהו לגבי סיום המלחמה בעזה".

האתגר הראשון של נתניהו הוא לוודא ששיח התמורות מתנהל בתוך מרחבי הגמישות של מדיניותו, ולהיערך לטענה שהתמורות שכבר ניתנו לנו או שיינתנו בהמשך מאפשרות תמרון גדול יותר בעניין הדילמות הקשות.

הקרבות בעזה ושחרור החטופים

בעת כתיבת שורות אלה הדיווחים בתקשורת מצביעים על התקדמות במשא ומתן לקראת "עסקה מוגבלת" עם חמאס, שתאפשר את השבתם של עשרה חטופים חיים ו־18 גופות. זאת, בתמורה להפסקת אש למשך 60 יום, נסיגת כוחות צה"ל מאזורי הלחימה, הגדלת האספקה לעזה ושחרור מחבלים לפי מפתח מוסכם. הפרטים עדיין לא ברורים, אך המרכיב המשמעותי בהצעה, לפי דיווחי התקשורת, הוא התחייבות אמריקנית שלפיה הפסקת האש תסלול את הדרך להפסקת המלחמה כליל.

במצב הסיום שהאמריקנים מדמיינים, כך יש לשער, קיימים המרכיבים הבאים: ראשית, הפסקה מוחלטת של הלחימה על ביטוייה השונים, כשכוחות ישראליים נמצאים לאורך הגבולות ומשמרים פרימטר ביטחוני. שנית, החטופים החיים והמתים יושבו לישראל. שלישית, רצועת עזה תנוהל על ידי גוף טכנוקרטי, בהיגוי ובהכוונה של מצרים, מדינות נוספות ואולי גם הרשות הפלסטינית. כמו כן, חמאס – המוכה קשות – לא ישלוט רשמית במנגנוני הממשל, הגם שיעמוד עדיין על רגליו ויהווה גורם כוח מרכזי ברצועה. עוד נקודה: חלק ממנהיגי חמאס יוגלו מעזה.

במקביל, אפשרות ההגירה מרצון תהיה זמינה לתושבי עזה המעוניינים בכך בשורה של מדינות שייתנו את התחייבותם לארה"ב. לבסוף, שיקום הרצועה יותנה בפירוז היכולות הצבאיות שנותרו בה.

על הנייר זה נראה פתרון סביר לדאגותיה של ישראל, אולם כשמביאים בחשבון את היכולת השיורית שיש לחמאס, את שיעורי התמיכה הגבוהים שמהם הוא נהנה עדיין באוכלוסייה המקומית, את הנהגתו בחו"ל שיודעת לגייס משאבים ותמיכה מדינית, ואת כושר התאוששותו שהוכח לא פעם - משמעות הדברים היא כי המלחמה תסתיים בתנאים שיאפשרו את שיקומו בתוך זמן לא רב. כל זאת, עוד לפני שהבאנו בחשבון את יכולתו להשפיע על מצב הסיום הזה באמצעות המיקוח על גורל עשרת החטופים החיים שייוותרו בידיו, וכשישראל תהיה מוגבלת בהפעלת המנוף הצבאי.

המחשבה שהעברת הניהול האזרחי למנגנונים בהכוונה בינלאומית חיצונית תמנע מחמאס להשתקם, מתעלמת ממאזן הכוחות ברצועה. סביר יותר שמסגרת כזו תספק חסות או כסות לחמאס, ובכל מקרה היא לא תתעמת עם ארגון הטרור.

לנוכח התרחישים הללו מומלץ כי הדרג המדיני ידבק בהשגת מטרות המלחמה במלואן, וכי ילחץ על מארחיו בוושינגטון לפגוע בהנהגת חמאס הפועלת מקטאר ומטורקיה, ולהוסיף לקדם את יוזמת ההגירה מרצון.

המלחמה באיראן רק בראשיתה

המלחמה עם איראן לא הסתיימה. ההתנגשות החזיתית רק החלה. מבצע "עם כלביא" השיג את היעדים שנקבעו לו. למעשה, הוא השיג בצורה מיטבית כל מה שאפשר היה להשיג בפעולה צבאית בנושאים שאליהם כוון.

איראן נותרה כחיה פצועה, מושפלת ותאבת נקם. צריך להניח שהיא לא תישאר חייבת. לצד מאמציה לבנות מחדש את יכולותיה ולהפיק לקחים ממה שקרה היא גם תנסה לגבות מחיר מישראל, גם אם זה ייקח זמן. מכאן ואילך גורמי המודיעין והביטחון אצלנו חייבים להתנהל מתוך ההנחה שהיא תנסה להפתיע אותנו, ושלא יהיו לה רסנים.

הסוגיה הראשונה שבה נדרשת הסכמה ישראלית־אמריקנית היא האכיפה על פעולותיה של איראן. ישראל חייבת להבהיר: אכיפה ללא הסכם עדיפה על הסכם ללא אכיפה.

הנשיא טראמפ חזר והצהיר כי לאיראן לא יהיה גרעין צבאי. מבחינת ישראל זה חשוב ביותר, אך לא מספיק. צריך לדבר גם על הגבלת הטילים הבליסטיים והנשק המדויק, שבאמצעותם איראן תכננה להשיג מול ישראל השפעה דומה לזה של נשק לא קונבנציונלי.

אסור שאיראן תקבל שום הקלה או טובת הנאה כדי לשכנעה לשבת ליד שולחן המשא ומתן. לרשות הקהילה הבינלאומית עדיין עומדת האפשרות להטיל עיצומים על טהרן באמצעות מנגנון הסנאפבק, וצריך להביא להפעלתו.

הדילמה הסורית

ההתפתחויות בסוריה ממחישות היטב את הדילמה במציאות החדשה. ישראל ניצבת בפני הכרעה רגישה: מצד אחד, אם תראה לנגד עיניה רק את האיומים, היא עלולה להחמיץ הזדמנות נדירה לעצב מחדש את המציאות בגבולה הצפוני ולהשפיע על יחסי הכוחות והמגמות במערכת האזורית כולה. מצד שני, אם תנקוט ויתורים בסגנון "תהליך אוסלו", הם עלולים להתחוור לה כהימור מסוכן שאפשר את התבססותו של איום אסלאמיסטי משמעותי במרחב.

כמי שנכוותה ברותחין, אין לישראל ברירה אחרת: היא חייבת לנקוט זהירות, ובמיוחד בכל מה שעלול להשפיע על היערכותה הביטחונית מול התרחישים השונים. בפרט הדברים נכונים כשמדובר במשטר שבראשו עומד שליט ג'יהאדיסט, שגישתו החייכנית כלפי המערב עדיין לא עמדה במבחן אמיתי, ואשר ניתן לחשוד בה כטקטיקה הישרדותית ולא כשינוי פנימי עמוק.

בשום אופן אין לדון במעמדה של רמת הגולן. השינוי היחיד שאפשרי מבחינת ישראל הוא הכרה דה־יורה של המשטר הסורי במצב הקיים. רמת הגולן היא קו ההגנה האסטרטגי של ישראל בגבולה המזרחי. רמת הגולן בלי שלום עדיפה על שלום בלי רמת הגולן.

בכל הסכם ישראל חייבת להבטיח חופש פעולה צבאי אווירי ויבשתי בסוריה לעשור הקרוב לפחות, לרבות פעולות יזומות נגד התבססותם במרחב של גורמים עוינים כלפיה. עליה לדרוש גם להגביל את המשטר הסורי מלחתום על הסכמים או להצטרף לבריתות שיאפשרו לגורמים עוינים לישראל להתבסס בסוריה או לפעול משטחה, המרחב הימי והאווירי שלה. כך יש למנוע מסוריה להפוך למסדרון או למוקד של איומים על ישראל מצד מדינות אחרות באזור ומחוצה לו. כמו כן יש להגביל את סוריה מפיתוח, ייצור או הצטיידות בנשק שיוכל להוות איום אסטרטגי על ישראל, לרבות גרעין, אמצעים ביולוגיים או כימיים, טילים ונשק מדויק.

נכון יהיה לישראל לדרוש את הבטחת ביטחונה של העדה הדרוזית, וגם לראות את סוריה כמדינה פוטנציאלית לקליטת פלסטינים מעזה שירצו בכך, בהמשך ליוזמתו של הנשיא טראמפ. סוריה יכולה להתאים לכך, לנוכח היותה מדינה ערבית קרובה והחיבור ההיסטורי למרחב. מכיוון שהיא גם צפויה להיכנס לתהליך של שיקום נרחב וממושך למיליוני אזרחיה, היישוב של הפלסטינים מעזה בשטחה לא יהווה מעמסה חריגה בשבילה. כדאי לכרוך גם זאת בהסדרה בין ישראל, ארה"ב וסוריה.

מעל לכול – חובה לעגן בהסכם אכיפה יעילה. צברנו די ניסיון כדי לקבוע שבלי זאת אין שום ערך להסכמים.

לא בכל מחיר

הדרך להסכם שלום עם סעודיה – השחקנית החשובה ביותר בעולם הערבי – פתוחה היום יותר מתמיד. הפגיעה בגרעין האיראני וריסוק ה"ציר", לרבות קריסת חיזבאללה וההתפוררות משטר אסד, יצרו מציאות חדשה: מזרח תיכון שבו מדינות ערב המתונות מבינות שישראל איננה הבעיה, אלא חלק מהפתרון מול האסלאם הקיצוני. חזון 2030 של מוחמד בן סלמאן הוא מסד שעליו אפשר להדגים זאת.

אולם בשום אופן אין להתנות את כינונם של יחסים בין סעודיה לישראל במעמד משופר לרשות הפלסטינית. ישראל שלאחר 7 באוקטובר לא יכולה להרשות לעצמה כניסה להרפתקאות מפוקפקות. הסכמי אברהם שמטו מידיה של הרשות הפלסטינית את סמכות הווטו על כינון יחסים בין מדינות ערב לישראל, ואין להחזיר לה אותו. מדינה פלסטינית, בגבולות מצומצמים ככל שיהיו, היא סכנה לישראל.

אסור להסתנוור מהסכמים, בריתות או רווחים כלכליים. קשה להפריז במשמעותו של שלום עם סעודיה, ואף על פי כן – לא כל מחיר הוא מוצדק.