תועלת שולית מובהקת אחת יצאה כבר למדינת ישראל מהמלחמה באיראן, תועלת פדגוגית. רמת הידע הכללית פה בפיזיקה גרעינית עלתה פלאים. פתאום כולם מבינים משהו בהבדל האיזוטופי שבין אורניום כבד לאורניום כבד פחות, ויש לנו שמץ מושג על הליכי ביקוע. בזכות האיראנים נזכרנו בשיעורי הכימיה על מבנה האטום בכלל ומה עושה בו הניוטרון.

אלברט איינשטיין, שהניח את אבן הפינה לכל התופת הפוטנציאלית הזו, הספיק להתחרט אחרי הירושימה ונגסאקי. אבל במוקדם או במאוחר, גם בלעדיו, כוחות השחור בעולם היו עולים על הנוסחה שלהם, ובכללם האיראנים. קהילת הגרעין המעשי שלהם מוכשרת וחרוצה, קהילה שחלק הארי שלה כבר לא איתנו.

הם לא היו נחמדים כמו המדענים שלנו במכון ויצמן, הבהירה אישיות ביטחונית בכירה לרגל סיכומי המלחמה. ליד המיטה שלהם לא הונחו ספר על איינשטיין או ביוגרפיה של אופנהיימר, אלא מיין קאמפף של היטלר. הצורר הנאצי זמם לפתח פצצה ולא הצליח, חמינאי כמעט הצליח. האם הוא ינסה עכשיו שוב? וכמה זמן דרוש לו? זוהי שאלת השאלות בתום המלחמה. מנעד התשובות הפרשניות בארץ ובעולם נע בין "כמה חודשים בלבד" ל"שנים רבות", תלוי את מי שואלים, עד כמה הוא באמת מבין בפיזיקה, מה מדד האופטימיות הטבעית שלו ואיזה אינטרס יש לו.

בצה"ל לא אוהבים את התשובות שניתנו עד כה, גם לא את השאלות. זה לא רציני לדבר כעת על הערכת הישג, נאמר לי. כל הרעיון המבצעי בפרק הגרעין של מלחמת עם כלביא היה לבצע פגיעה מצרפית, כזו שמשפיעה על מכלול תעשיית הגרעין, והוא אכן התבצע היטב. צה"ל והמוסד פגעו במיטב מדעני הגרעין הנפיץ של טהרן, ובעזרת האמריקנים זרעו חורבן לכל אורך פס הייצור של הפצצה. לא חורבן מוחלט, אך בהחלט דרמטי. כל סטודנט איראני לפיזיקה ישאל עכשיו את עצמו אם הוא באמת רוצה לבנות פצצה כשיהיה גדול, או שעדיף לו להתמחות בענף פיזיקלי אחר ולהאריך את תוחלת חייו. השלטונות, מצידם, יצטרכו להחליט אם יש טעם לשקם את פורדו ובנותיה לאור מה שקרה שם בקיץ 25', או שמא מוטב לנוח קצת. מן הסתם הם לא רוצים עוד סנקציות, בוודאי לא ביקורים נוספים של מטוסי חמקן ישראליים ו־B2 אמריקניים. לכן צריך פשוט להתאזר בסבלנות. בעוד כמה שבועות תתבהר תמונת הנזק, ואולי רק בעוד חודשים רבים האייתוללות יחליטו מה לעשות. יכול להיות שבינתיים גם העם האיראני יקבל החלטה גורלית ויעלה על בריקדות.