זהו. נגמר. לפחות לכרגע, המלחמה מול איראן (כן מלחמה, מבצע זה בסופר) הגיעה לקיצה הטראמפי, ובניגוד ללא מעט מקרי עבר, נדמה שהפעם אפשר אשכרה להתענג על ההישגים מבלי להמציא כאלה. יש ולמכביר. זה לקח 12 יום ויש כאלה שרצו יותר, אבל נדמה שלראשונה מזה המון שנים, סיימנו מלחמה עם הראש זקוף בגאווה.

לרגל ההישג המפואר, הנה כמה מילות סיכום שלי עד המלחמה הבאה.

אנחנו מדינה בג'ט־לג. הנוהל האיראני הבזוי לשגר טילים בעיקר בשעות הקטנות של הלילה, גרם לכך שיש מדינה שחסר לה במצטבר ממוצע של 72 שעות שינה. אני לא בטוח שזה כל כך גרוע, לא יזיק לנו כעם להיות יותר ישנוניים ופחות מהירי תגובה. אני הולך ברחוב והכל נראה לי קצת רגוע יותר. למשל, אני רואה שני אנשים מדברים על חניה ויודע שאם שניהם היו פחות מנומנמים כבר היינו בעיצומה של קטטה. ובכל זאת, אם רוצים לאפס את העניין ולחזור לחדות שאפיינה אותנו, אני חושב שהמדינה צריכה להכריז על 3 ימי שינה לאומיים. שייצא ראש הממשלה ויכריז שביום ראשון כולנו דופקים חרופ עד רביעי ומתאפסים.

שמעו, צריך להגיד את זה, פשוט בלתי אפשרי עכשיו לחזור לכבישים בישראל. במהלך כל השבועיים כמעט של המלחמה, עשיתי אינספור פעמים את הדרך מרמת־גן לאולפן במודיעין, ולהפך. איזו נחת. כבישים רחבי ידיים ריקים מאדם, מהירות בלתי מוגבלת בידיעה שאף שוטר לא יחכה לך בפינה ויעמיד עצמו בסכנת פגיעת טיל או מיירט. הלוך, חזור, לרוחב, הכול פתוח, כמו אוטוסטרדה בגרמניה. הכביש של אבא שלי, אם תרצו. מוכן להישבע שארבע וחצי שניות אחרי ההכרזה על הפסקת האש, גהה כבר היה פקוק. ועם זאת, אני חייב לציין שהפקק הראשון תמיד קצת מרגש אותי. כמו שנחליאלי מבשר את בוא הסתיו, פקקים מבשרים נורמליות. והרבה יותר נורמלי, לחיות בעולם בו איראן לא גרעינית.

מסוגנן בעפולה

חשבתי הרבה על אבא שלי במלחמה הזאת. פחות בגלל הקטע של האיום הגרעיני, ויותר בגלל העיסוק הרב במקלטים. לאבי היה פרויקט יפה וקריפי כאחד: מאחר והאיש נולד לתפקיד יו"ר ועד הבית והחזיק קדנציה ארוכה יותר משל רון חולדאי, פאר יצירתו היה המקלט בבניין בו גרנו. הוא השקיע לילות כימים ועוד כמה לילות בהפיכתו לפנינה שאנשים מכל העולם ומבניינים ליד היו מגיעים לראות. הוא השקיע שם כסף ועבודה, הזמין אלפי אנשי מקצוע והפך את המקלט לשם דבר בעיר. עד כדי כך פרח הפרויקט, שהמקלט – וזה סיפור אמתי - זכה בתואר המקלט המצטיין בתחרות ממש מוזרה שנערכה פעם בעפולה. מאז אבא שלי נפטר ואמא שלי עברה דירה. אבל השבוע ידעתי, שלא מעט אנשים יושבים באיזה מקלט מפונפן ומסוגנן בעפולה ולא יודעים שכל זה בזכות אחאב זמרי.

תנוחו

ואיך אפשר בלי קצת תקשורת. מדברים הרבה על מכת הפתיחה המרהיבה של ישראל במסגרתה חוסלו בערך 15 מדעני גרעין. עם אלף אלפי הבדלות, יש לומר שבמכת הפתיחה הישראלית "חוסלו" מעל 15 אנשי תקשורת ישראלית שפסקנותם אומנותם. שואלים אותי הרבה מה הטעם ללעוג כדרך חיים לטעויות של פרשנים ומומחים למיניהם. זה באמת נראה קצת קטנוני, למרות הפאן הראוי לציון של שמחה לאיד. אבל העניין הוא לא להראות כמה קישקש אמנון אברמוביץ', או ברק סרי או אלף כוכבים אחרים. הרעיון הוא לגרום לצופים התמימים, הבלתי מעורבים אם תרצו, לחשוד בפעם הבאה כשהם יצפו באותם יודעי־כל פוסקים משהו.

הצלחה וקוץ בה, כאילו באיזשהו תיאום מצמרר, למחרת היום בו סוכמה הפסקת אש בין ישראל לאיראן, קיבלנו את החדשות הקשות על שבעה לוחמי צה"ל שנפלו בחאן יונס. הפער הזה בין ההצלחה המטורפת בשמי טהרן לעבודה הסיזיפית ברצועת עזה, קשה לגישור. הוא עלול חלילה להביא לייאוש ציבורי שיוביל לעצירת המלחמה, לפני שהושגה מטרת השמדת שלטונו של חמאס. כולם מדברים על השעון המדיני והלחץ העולמי, וזה הזמן לשים עין על השעון הציבורי. זה הזמן להקדיש את אותה יצירתיות, אומץ והחלטיות ולהכריע את חמאס. חד, מהיר, עיניים על הכדור ועל הרצועה. אחרת, אם ימשיכו לחכות לעסקאות, להגיד שנותנים צ'אנס אחרון, ועוד צ'אנס אחרון ועוד אחד, אף אחד כבר לא ייתן לכם צ'אנס להמשיך. ואם חמאס ייצא מנצח אחרי טבח שכזה בעם היהודי, גם עוד אלף הפצצות על פורדו לא יסירו את האיום הקיומי מעלינו.

עקרונית. מה עושים עכשיו עם בני סבטי? מה הנוהל?

ולשאלה, למה לא הפלנו את המשטר באיראן? תגידו לי אתם רציניים? כאילו בחייאת. באנו, נתנו מכת פתיחה מדהימה, הפצצנו אתרי גרעין, פגענו במשגרים, מדענים, איזה שלושה רמטכ"לים ואתם מתעסקים לי בפנטזיות על החלפות משטר? זו הבעיה שלנו הישראלים, או שאנחנו עם הראש באדמה בוכים על מר גורלנו וחוסר יכולותינו, או שאנחנו כל כך אחוזי אופוריה שלא מספיק לנו סתם ניצחון מרהיב. אנחנו דורשים גם ניצחון אולטרא סופר גלקטי. בקיצר, תנוחו. משטרים מוחלפים בדרך כלל על ידי האנשים שסובלים מהם. אחרת איך נרוויח את התמונות היפות של גרירת הדיקטטור החוצה מהארמון מהאוזניים? אני אעשה אתכם הסכם, אנשי החלפת המשטר. בואו ננסה עכשיו לייצר פה מדינה בה במסגרת המשטר, ראש ממשלה יכול למנות ראש שב"כ או נציב שירות מדינה בלי שייאלץ לעבור עשרה מדורי גיהינום בהרב מיארה. ברגע שנצליח לייצר משטר כזה פה, נחליף שם.

יאללה סיימתי, טור ראשון בלי איום גרעיני מרחף מעל הראש, האמת מרגש, תחייכו קצת, מותר לכם.

לתגובות: dyokan@makorrishon.co.il