הפסקת האש הרעועה בין ישראל לאיראן נמשכה כשלוש שעות בלבד, וחוללה פעמיים בידי איראן. פעם ראשונה, בביצוע ירי לאחר השעה המוסכמת של תחילת הפסקת האש. פעם שניה, לאחר הודעה מפורשת מהנשיא טראמפ שביקש מהצדדים לשמור על השקט, ולאחר הודעת ראש הממשלה נתניהו על קבלת הפסקת האש על ידי ישראל, בחידוש הירי.

ההחלטה לחדש את האש על ידי איראן אינה רציונאלית לכאורה. ברור למתבונן מהצד שאיראן הוכתה קשות, ושכל תירוץ שהיא מספקת להמשך המלחמה נגדה הוא בבחינת מעשה אובדני. מדוע אם כך בחרה איראן לחדש את הירי?

על מנת להשיב על שאלה זו, אפשר להתבונן בהחלטות קודמות של איראן – ההחלטה שלא לקבל את הצעתו של הנשיא טראמפ לאחר תחילת המלחמה על ידי ישראל, ההחלטה שלא לקבל את הצעתו של הנשיא טראמפ לפני המתקפה הישראלית, וההחלטה לשעבד את כל עתידו של העם האיראני, לטובת פרוייקט השמדת ישראל ושינוי ההגמוניה העולמית המערבית.

מי שקיבל את כל ההחלטות האלה, הגה אותן ואחראי על ביצוען הוא עלי חמינאי. הוא זה שביסס את המהפכה האיסלאמית של חומייני, והפך אותה למציאות.

חמינאי זה אינו רק מנהיג רוחני, אלא גם המצביא העליון של איראן, מפקד הצבא ומקבל ההחלטות הבלעדי ברפובליקה.

מלכות הרשע של חמינאי אינה יודעת גבול, אינה יודעת שובע, ובעיקר אינה יודעת פשרה. ההיגיון של הרתעה הדדית, או כל רציונל מדיני אחר - לא תקף כאן. חמינאי יודע לייצר רק דבר אחד - והוא שנאה תהומית המתחפשת לאמונה דתית, ומשתמשת בעריצות אכזרית. הפרויקט של חמינאי אינו בניית האימפריה האיראנית, אלא השמדת האימפריה הישראלית ותרבות המערב. המטרה שלו היא לייצר מוות, ולא חיים.

חמינאי, כמו אגג מלך עמלק, איננו רק רכיב בתוך מערכת. הוא המערכת. הוא הוגה, מחנך, פוקד, מעניש, בונה, מחליט ומנווט את המערכת בדמותו. כמוהו כאגג העמלקי, שעצם קיומו בעולם הווה סכנה לשלום העולם ולשלום ישראל. כל עוד חמינאי חי, איראן לעולם לא תפסיק להוות איום או לנסות לייצר איום על ישראל ועל העולם המערבי.

יהיו שיאמרו: תמיד יהיה יורש. זה נכון כמובן, אך רק ברמה הטכנית. ישנן דמויות מכוננות בחייה של אומה, דמויות מיתיות המעצבות את התודעה הלאומית. השפעתם חורגת מהממסד - הם הפכו סמל, עמוד תווך פסיכולוגי לרשתות הטרור שתחתיהן. כך היה נסראללה לחיזבאללה, כך היו דף וסינואר לחמאס, וכך חמינאי לרפובליקה האיסלאמית.

התנקשות בראש מדינה אינה דבר של מה בכך, אך חמינאי אינו ראש מדינה. חמינאי הוא מצביא עליון של מערכת טרור משומנת, ממומנת ומתואמת היטב. אין שום ספק שאיראן תחת חמינאי לעולם לא תחדול מהאגרסיביות שלה ומערעור השלום בעולם, בין על ידי התנעה מחודשת של פרויקטים כאלה ואחרים, ובין על ידי בריתות עם גורמים העוינים למערב. השארתו בחיים משמעה המשך המלחמה, במוקדם או במאוחר.

אפשר להבין את הרתיעה של ישראל וארצות הברית מפגיעה ישירה בראש מדינה, אך ההחלטה חייבת להתקבל, והביצוע דרכים רבות לו, ויפה לו גם השתיקה.