כאשר פעילים פרו־פלסטינים על סיפון היאכטה הבריטית "מדלין" – הידועה גם כ"שייטת הסלפי לעזה" – נעצרו על ידי ישראל מוקדם יותר החודש, הראו להם כוחות הביטחון סרט תיעודי מזוויע שתיעד את טבח 7 באוקטובר וחטיפת האזרחים. אך הפעילים סירבו לצפות. הסירוב הזה מספר סיפור עמוק בהרבה: עבור רבים מהפעילים שמזדהים עם "שחרור פלסטין", העובדות לא חשובות. במקום זאת הם נאחזים בסיסמאות שקריות – חסרות כל ביסוס עובדתי – שאותן הם ממחזרים שוב ושוב.

כך למשל, גרטה טונברג מאשימה את ישראל ב"ג'נוסייד", אך לא טורחת להסביר או להצדיק את הטענה. מבחינתה, המם מספיק. עבור פעילים כמוה, ישראל אינה מדינה דמוקרטית מורכבת המגינה על עצמה – אלא קולוניה גזענית שיש למחוק מהעולם.

במסע ההשמצה הזה נעשה שימוש עקבי במילים כמו "ג'נוסייד", "אפרטהייד", "כיבוש", "רעב", ו"טיהור אתני" – כולן האשמות שקריות בעליל, אך בתקשורת המרכזית הן זוכות להדהוד כמעט יומיומי. מחקר שפורסם ביוני האחרון ב־Tablet Magazine חשף עלייה חדה בשימוש במונח "ג'נוסייד" בהקשר של ישראל – תכיפות שעולה פי תשע מזו של סיקור רצח העם ברואנדה.

העובדות, כמובן, מספרות סיפור אחר לגמרי: כל אזרחי המדינה שווים בפני החוק – יהודים, ערבים, נוצרים ודרוזים כאחד. אין הפרדה בתחבורה ציבורית, בבתי חולים, או בקלפיות. ובוודאי שאין כל כוונה ל"טיהור אתני". להפך – צה"ל מבקש מהאזרחים בעזה להתפנות לפני תקיפות כדי לצמצם נפגעים, מהלך הפוך לגמרי מזה של טיהור אתני.

ועדיין, השקרים פועלים. תנועות כמו "קווירים למען פלסטין" מתעלמות לחלוטין מהעובדה שבמדינת חמאס דמיונית, עצם הזהות המינית שלהן עלולה להוביל למוות מיידי. חמאס, שמבצע פשעי מלחמה באופן יומיומי, משתמש בתושבי עזה כמגן אנושי – והעולם שותק. גם הרשות הפלסטינית שוללת מאזרחיה חירויות בסיסיות, לרבות זכויות נשים וללהט"ב – אך על כך בקושי מדווחים.

הטיה התקשורתית הזו ניכרת במיוחד כאשר בוחנים איך התקשורת המערבית מציירת את ישראל כמדינה קולוניאליסטית "ששדדה את אדמות הילידים הפלסטינים". אלא שבניגוד לאותו נרטיב, העם היהודי הוא היליד המקורי של ארץ ישראל, שחי בה ברציפות לאורך 3,000 שנה, והקים בה מדינות ריבוניות עוד לפני היווצרות האסלאם.

טענות על "רעב המוני בעזה" מופיעות תדיר בכותרות, אך עובדות אחרות – כמו הביזה השיטתית של סיוע הומניטרי בידי חמאס או מכירת מזון בשוק השחור – אינן מדווחות כמעט בכלל. גם העובדה שלא הוכרזה רעב רשמית, לא מפריעה לארגוני תקשורת להציג זאת כעובדה מוגמרת.

פעילי שמאל רדיקלי כמו טונברג, לצד כתבי תקשורת מרכזיים, קידמו במשך חודשים תמונה מעוותת שבה ישראל היא התוקפן האולטימטיבי. בעולמם, חמאס אינו פושע מלחמה שמבצע טבח, אונס וחטיפה, אלא "תנועת התנגדות".

בסיכומו של דבר, עלילות שקריות על "ג'נוסייד", "אפרטהייד" ו"טיהור אתני" אינן רק התקפה על ישראל – הן גם פוגעות בקורבנות האמיתיים של פשעים אלו בהיסטוריה. והן מחלישות את הדיון על עתידם של הפלסטינים עצמם, שאינם אלא כלי משחק בידיהם של שליטים מדכאים ואידיאולוגים קיצוניים.