בימים האחרונים אני חושב לא מעט על שתי תמונות. תמונה ראשונה מיישובי העוטף ב-7 באוקטובר שבה מאות מחבלים מבצעים טבח ביהודים, ותמונה שנייה שבה מטוסי צבא הגנה לישראל טסים באופן חופשי בשמי איראן הגדולה ופועלים במשך ימים להסרת איום קיומי מעל מדינת ישראל. אם יציבו לנכדי נכדינו בעוד מאה שנה את שתי התמונות הללו זו לצד זו, הם יתקשו להאמין שהן צולמו בהפרש של פחות משנתיים.

הרב יהודה עמיטל זצ"ל אמר דברים דומים בשיחה לתלמידיו חודש לאחר פרוץ מלחמת יום הכיפורים. הוא דיבר על האינטנסיביות הגדולה שבהיסטוריה היהודית ב-30 שנותיה הראשונות של המדינה. "אילו חרב חלילה העולם בשואה גרעינית והיסטוריוני העתיד היו מנסים לשחזר את קורותיו בתקופתנו, היו מגלים שרידים ארכיאולוגיים המעידים מצד אחד על השואה באירופה ומצד שני על מדינת ישראל ומלחמותיה ומעמדה בעולם. ואין ספק כי היו מגיעים למסקנה ששני אירועים אלה אירעו בתקופות שונות שמרחק של מאות שנים מבדיל ביניהן. ולמעשה כל זה אירע לנו בדורנו בתקופה של שלושים שנה".

גם הרב חיים דרוקמן זצ"ל דיבר בשיחותיו ליום העצמאות על שתי תמונות מנוגדות. התמונה הראשונה: מיליונים מובלים לתאי הגזים, כצאן לטבח. והתמונה שנייה: עם ישראל נלחם בעוז ובאמונה נגד רבים ממנו, ומנצח. "אם היו מוצאים בחפירות ארכיאולוגיות שתי תמונות מנוגדות כאלה", אמר הרב דרוקמן, "היו החוקרים אומרים בוודאי כי מאות או אלפי שנים חלפו בין שתיהן. ממיליונים נרדפים ונרמסים עד עפר, לגיבורים מנצחים בשדה הקרב בכל מלחמות ישראל. התהפכות כזו של המציאות תוך זמן קצר, אי אפשר שלא לראות ולהכיר שזה שייך לפלא תקומתנו".

חוקי ההיסטוריה לא חלים עלינו

מלחמת התקומה הנוכחית שהחלה ב-7 באוקטובר עוד לא הסתיימה. לא שכחנו את החטופים ולא את חמאס שבעזה, ועדיין קשה להישאר אדישים מול תהפוכותיה - המכה בחיזבאללה, נפילת השלטון בסוריה וכעת השמדת איום הגרעין האיראני, כולם אירעו בתקופה קצרה. חלילה לא היינו בוחרים מלכתחילה באירועי הזוועה של 7 באוקטובר, כפי שמעולם לא היינו בוחרים בשואת יהודי אירופה. התהפוכות הללו פשוט מלמדות אותנו עד כמה חוקי ההיסטוריה לא חלים עלינו. "חוקי היסטוריה רגילים הפועלים בכלל העמים אינם חלים על ישראל", אמר הרב עמיטל לתלמידיו.

מה זה אומר בפועל? ראשית, זה אומר שאין סיבה לפתח ציפיות בנוגע לתחזיות שמשמיעים כל האלופים במילואים באולפנים. כשמדובר בעם ישראל, אנחנו באמת לא יודעים לאן יתגלגלו הדברים. המנהיגים ודאי צריכים לנקוט בצעדים הנכונים ביותר לפי ראות עיניהם, אבל גם הם, ובוודאי סוללת הפרשנים בכלי התקשורת, חייבים להתאזר בהרבה מאוד ענווה כשהם פורשים בפנינו בביטחון אסטרטגיות ארוכות טווח.

שנית, קשה שלא להביט בעיניים מאמינות על כל מה שמתרחש. משקפי האמונה נדרשות גם מול התמונות הקשות וגם מול התמונות המרוממות. באותה מידה שקשה להסביר באופן שכלי איך הכול התפקשש לנו בבוקר 7 באוקטובר, כך קשה להסביר באופן שכלי איך הכול עבד לנו בדיוק לפי התוכניות בי"ז בסיוון, יום המתקפה הישראלית באיראן.

אנחנו לא יודעים איזו עוד תמונות צפויות לנו בהמשך, אבל אנחנו כן יודעים שלעם הנצח יש חוקי היסטוריה משלו. וכשאנו מתארים את עתידנו, כדאי שנעשה זאת בענווה ובאמונה.