המאבק של ישראל באיראן מעלה מחדש את גל הספקנים, המובסים מראש, הנבואיים והמתייאשים.

כך, כותרת ראשית בעיתון Financial Times הלונדוני זעקה: "התקפה ישראלית על איראן מציתה מלחמה חדשה במזרח התיכון". ובניו יורק טיימס פרסם מארק לנדלר ניתוח תחת הכותרת: "כיצד הסכסוך בין איראן לישראל עלול להצית כאוס במזרח התיכון הנפיץ".

אך מכל שלל הדיווחים והדעות, הבולט שבהם היה מאמר הדעה של רוזמרי קלניק מהמכון Defense Priorities בוושינגטון, שפורסם במהדורת יום ראשון של New York Times תחת הכותרת: "ארצות הברית חייבת להימנע ממעורבות במלחמה עם איראן".

מאמרה של קלניק מזכיר לא מעט את עמדותיו של צ'ארלס לינדברג מהעבר. כבר בפסקה הראשונה היא כותבת: "ארצות הברית קרובה בצורה מדאיגה להיגרר למעורבות צבאית נוספת במזרח התיכון, הפעם בשל ישראל – שנראית פחות ופחות כידידה אמיתית".

ומכאן המאמר הולך ומדרדר: קלניק מאשימה את ישראל שלא עדכנה את ממשל טראמפ כראוי על כוונותיה. גם אם תצטרף ארה"ב ללחימה, היא טוענת, "יתכן שצבא ארה"ב כלל לא יוכל להשמיד את תשתיות הגרעין האיראניות". לדבריה, מלחמה עם איראן "תהיה קטסטרופה", וכי "אין לנו רווח במאבק מול מדינה חלשה אי שם מעבר לים".

אלא שבאותו מאמר היא גם סותרת את עצמה, כשהיא כותבת ש"איראן מסוגלת להגן על עצמה יותר מהחות'ים", ומזהירה שארה"ב עלולה להיתקע ב"אפגניסטן של איראן" — הסתבכות קרקעית ממושכת במדינה. "השמדת מתקני הגרעין האיראניים", היא טוענת, "רק תעכב את הדרך אל הפצצה".

לדבריה, "איננו יכולים למנוע התחמשות גרעינית בטווח הארוך", ולכן דיפלומטיה והתעלמות — הן בגרסת הסכם הגרעין של 2015 (JCPOA) והן בגרסת ההדחקה של הקהילה הבינלאומית במשך עשורים — עדיפים על פעולה צבאית.

האומנם? הרי אותם מהלכים בדיוק הם שהובילו את איראן לעבר העשרה לרמות צבאיות של אורניום ולמרחק נגיעה מהפצצה, שהכריחו את ישראל לפעול בנחישות.

קלניק אינה אומרת מילה על מיליוני האיראנים המדוכאים השואפים להפלת המשטר. היא אף טוענת בתמיהה שפעולות צבאיות ישראליות הביאו דווקא להפגנות תמיכה בשלטון — ממש כפי שראינו בכיכרות מוסקבה, בהוואנה של קסטרו או בקראקס של צ'אבס. גם שם יצאו המונים להפגנות מאורגנות עם שלטים מוכנים מראש — הפעם עם סיסמאות כמו "מוות לציונים".

ובסיום מאמרה היא טוענת: "גם אם המשטר יודח — מה אז? עם כל מגרעותיו, ממשלה רעה עדיפה על כאוס של חוסר שלטון. האם באמת נרצה להפוך את איראן למדינה כושלת?"

איראן היא מעצמת טרור אכזרית, מפעילה ומממנת ארגוני טרור בינלאומיים, רומסת זכויות נשים, להט"ב ואופוזיציה פוליטית, מחזיקה רשת של שליחים במזרח התיכון ומפתחת טילים בליסטיים בין-יבשתיים. תוכנית הגרעין שלה נועדה להיות היהלום שבכתר השאיפות הג'נוסידיות שלה. כל חלופה לכך תהיה טובה יותר לעם האיראני ולעולם כולו.

לנוכח עמדות מסוגה של קלניק ושל אפולוגטים אחרים של איראן בולט דבר נוסף: היעדר מוחלט של אמפתיה לישראל. לא מילה על חמישים שנות קריאות חוזרות של מנהיגי איראן להשמיד את "הגידול הסרטני" הזה, כפי שהם מכנים את מדינת ישראל. מאז המהפכה האסלאמית ב-1979 נאלצת ישראל לשאת את העול של חיים בצל קריאות גלוייות להשמדתה.

לא עוד.

ישראל מראה את הדרך למזרח תיכון בטוח ויציב יותר. אותם ה"מתריעים" שמזהירים מפני "סוף העולם" כי ישראל מתייצבת מול הבריון השכונתי — או נאיביים בצורה מסוכנת, או שמא מצאו משהו מושך בתרבות השנאה של טהרן. כך או כך, מדובר באותה השקפת עולם רופסת שמפנקת את שליטי איראן זה עשורים. הגיע הזמן להפוך את השולחן.