כעת הגיע הרגע, איראנים אמיצים: צאו מן הצללים!

עתיד טוב יותר לא יושג באמצעות הפצצות ישראליות לבדן. הוא מחייב אומץ על הקרקע — מצד אלו שכבר שילמו בדם, נשאו שלטים, לחשו חרישית והתמרדו בגלוי.

שמיי טהראן השתנו. לראשונה מזה עשרות שנים, משטר שסבר כי הוא בלתי ניתן לפגיעה — מבוצר בפחד, בכוח ובאכזריות — ניצב מול הבלתי ייאמן: עימות ישיר מצד עמו המדוכא, ומצד האומה היחידה שמעזה לעצור אותו.

וכעת, הקריאה יוצאת אל האמיצים: קומו! צאו וגלו את עצמכם!

במשך שנים סבלו עשרות מיליוני איראנים — למעלה מ-80% מהם תומכים כיום במדינה חילונית — בשתיקה או בהתפרצויות מחאה. הם יצאו לרחובות בגלים: ב-1999, 2009, 2011, 2017 ו-2019. ובכל פעם נענו באלות, כדורים, מעצרים המוניים וגרדומים.

הם עמדו חסרי נשק מול משמרות המהפכה, בסיג' והמשטרה. הם ראו את בנותיהם נעצרות ונרצחות בגלל כיסוי ראש שגלש מעט. הם חזו באימהות מוצאות להורג ובצעירים נתלים בכיכרות, בעוד הקהילה הבינלאומית מעלימה עין.

ובכל זאת, הם ממשיכים לצעוד.

עתה, כשמטוסי הקרב הישראלים חוצים את השמיים ופיצוצים מרעידים את יסודות מוקדי השלטון, מתחולל אירוע יוצא דופן.

מרכזי העצבים של הרפובליקה האסלאמית — המוסדות שייצאו טרור, דיכאו נשים ועינו מתנגדים מאז 1979 — מצויים בכאוס. תשתיות רבות נחרבו. מנהיגיהם, שחלמו על אימפריה דתית עולמית באמצעות אלימות, שליחים גרורים ונשק גרעיני, חוסלו.

אין זה עוד עימות אזורי. זוהי הזדמנות היסטורית.

העולם זוכר את ג'ינה מהסה אמיני, הצעירה הכורדית שהוכתה למוות בספטמבר 2022 בידי משטרת הצניעות. מותה הצית את ההתקוממות המתמשכת ביותר בתולדות המשטר, מונהגת בידי נשים ומלווה בקריאת הקרב: "אישה, חיים, חירות."

זה היה גילוי אנושי עילאי של אומץ, שהפך חזק עוד יותר נוכח השתיקה העולמית. בשעה שנשים עונו בבתי הכלא האיראניים, דיפלומטים מערביים ופקידים באו"ם ריככו את הטון, כיסו את פסליהם ונכנעו לאייתולות.

הם התעלמו מ-834 הוצאות להורג ב-2023. הם בקושי שמו לב ל-400 נוספות במחצית הראשונה של 2024, בעילות כמו חילול קודש והאשמות מפוברקות.

גם כאשר איראן תלתה גברים הומוסקסואלים בעגורנים ורדפה מנהיגי מחאה, העולם הפנה מבט.

מדוע? משום שההתעמתות עם הרוע אינה נוחה. גינוי ישראל קל יותר.

שנים האמינו שליטי הרפובליקה האסלאמית כי השתיקה היא כוח. הם כרתו בריתות עם רוסיה וסין. יצרו טבעת טרור באמצעות חיזבאללה והחות'ים. רדפו בגלוי אחר נשק גרעיני כדי להשלים את חזונם של הקיצונים ביותר — להשמיד את היהודים ולעצב מחדש את העולם.

הם האמינו שאיש לא יעצור בעדם. הם טעו.

ישראל הכתה בלב המשטר — בדיוק, במודיעין ובנחישות יוצאת דופן. בעוד העולם התווכח על סנקציות ופייסנות — ישראל פעלה.

מתוך שטח איראן, שנבנה בהדרגה במשך שנים, ומהאוויר — המדינה היהודית קיבלה החלטה גורלית: לפעול כעת או להתמודד עם תיאוקרטיה גרעינית.

כדברי ראש הממשלה בנימין נתניהו לאחרונה, המאבק איננו נגד העם האיראני. ההפך הוא הנכון: ישראל מאמינה בעתיד של שותפות, בנייה ושלום — לאחר נפילת הסיוט השלטוני.

עתיד זה לא יושג בהפצצות ישראליות לבדן. הוא דורש אומץ על הקרקע — מצד אלו שכבר שילמו בדמם, בשלטיהם, בלחישותיהם ובהתנגדותם.

לאזרחי איראן האמיצים: הדרך פתוחה. הרגע הגיע.

אתם הכרתם את החשכה. סיכנתם הכול. כעת, כשהשמים אינם דוממים עוד — העולם אולי סוף סוף מאזין.