סוכני היאוש אופפים אותנו בימים אלו מכל עבר. לא צריך לחפש אחריהם יותר מדי. התיאוריות שלהם מופיעות מעל כל דף עיתון, בכל מהדורת חדשות ותכנית טוק-שואו, ומעל כולם בפוסטים וציוצים מפחידים ומאיימים ברשתות החברתיות.
אפשר לחלק אותם ל-3 קבוצות עיקריות לפי האופי של תיאוריות היאוש שאותן הם מפיצים:
1. המקטינים. הם אלו שעסוקים בלהסביר באותות ובמופתים עד כמה ההישג המבצעי של ישראל ביממות הלחימה הראשונות מול איראן היה עלוב עד בלתי קיים. הם יזכירו עד כמה פרויקט הגרעין האיראני הוא מורכב וכמה קטנות יכולותיה של ישראל. את התיאוריות שלהם הם יתמכו בנתונים על כמויות חומר בקיע ומספרי צנטריפוגות, ויוסיפו לאלו שמות של אתרים ומתקנים שישראל תתקשה להשמיד בעצמה. לגיבוי האמריקני המפתיע הם יתייחסו בביטול, ואת התמיכה השקטה אך מפתיעה של אירופה במהלכים הם יסבירו כמלכודת שעוד תתפוצץ לכולנו בפנים. המקטינים לא טוענים חלילה שלא ראוי לתקוף את פרויקט הגרעין, אך עסוקים בלהסביר לנו מדוע זה בעצם בלתי אפשרי וגם מה שנראה על פניו כהישג מדהים הוא רק מגלומניה מנותקת מהמציאות
הכי מעניין
2. המפחידים. הם אלו שעסוקים בלהסביר לנו חזור והסבר כמה הסתבכנו. המהדרין בהם לא תתקרר דעתם עד שיציירו את תרשים הזרימה שראשיתו בפתיחת המתקפה על איראן וסיומו בחורבנן של ערי ישראל המרכזיות וסופו הקרב של החלום הציוני. האחרים מסתפקים בתרחישי אימה סופניים מעט פחות, אך גם הם כאלו שמטרתם להוציא לאזרחי ישראל את החשק להמשיך לחיות ולחוות את אירועי השבועות הבאים. מקום גבוה בארסנל ההפחדות תופסים איומים בחיסול ארסנל המיירטים במערכות ההגנה האווירית של ישראל, איומים בתקיפות שלא נצליח לבלום על המתקנים האסטרטגיים השמורים ביותר של המדינה, ועוד ועוד. המפחידים נתלים במציאות שהיא לעיתים בהחלט מפחידה, ולא פעם גם כואבת מאוד כאשר אזרחים ישראלים משלמים בחייהם את מחיר התגובה האיראנית, אך נוטים לנפח ולהגזים את המציאות. ממש כמו אחיהם המקטינים, הם אוהבים להפריח מספרים ומקומות, ולתמוך את טענותיהם במה שנראה כמו עובדות מוצקות, אך עיון מעמיק בטענותיהם מגלה הרבה חורים ונפנופי ידיים שמחפים עליהם
3. הקונספירטורים. הם אלו שידעו להסביר לכם לפני שבוע למה נתניהו בחיים לא יתקוף באיראן לפני חתונת הבן אבנר, ועכשיו ממהרים להדהד כל ידיעת פייק על מעשיהם של שרה ויאיר במלחמה. הקונספירטורים רוצים שתאמינו שראש הממשלה נתניהו הוא פחדן ומגלומן בעת ובעונה אחת, שכל הטייסים קפלניסטים אבל המתקפה נועדה לשרת את האינטרס האישי של משפחת נתניהו, ועוד שלל גיבובי הבלים מהז'אנר הזה. המהדרין שבהם מתבלים את תיאוריות הקונספירציה המופרכות ברסיסים מטענותיהם של המקטינים והמפחידים, אך מעל התיאוריות הללו מחווטים הכל לכדי תיאוריית קשר זדונית שנרקמה בבית נתניהו. למעשה, הם כלל לא היו זקוקים למתקפה על איראן כדי לגבש את התיאוריות הללו. המתקפה בסך הכל מוסיפה עוד מעט פיקנטריה לתיאוריות שכבר היו מוכנות באמתחתם עוד קודם. תזהו אותם לפי הקשר הבלתי קיים בין עובדות לתיאוריה, והיכולת שלהם לצייץ דבר והיפוכו בהפרש של 48 שעות בלי למצמץ
אלא שגם אם זה באמת משעשע, ומעלה גיחוך מוצדק, אווירת הייאוש והדכדוך הזו שמופצת בידי סוכני הייאוש משלושת הסוגים, מדביקה גם אנשים טובים. זה קורה בעיקר בגלל שלמרבה הצער ייאוש הוא סם ממכר. אנחנו נוטים להתרגל אליו ולצרוך ממנו מנות גדלות והולכות, ככל שחולף הזמן. ישנם גם אתגרים אמיתיים שמסייעים ללבות את הייאוש ולהעצים אותו, ומקשים עלינו להחזיק את עצמינו במצב הנפשי של תקווה והתעלות. אלא שדווקא המודעות לקלות שבהתמכרות ליאוש צריכה להביא אותנו להבנה של הסכנה הגלומה בכך. קל להתמכר ליאוש כמו שקל להתמכר לקנביס חלילה. אבל עם חפץ חיים, שמעוניין בניצחון, צריך להתמקד בתקווה, ולשאוף לגבור על אויביו ולהצליח. לא להניח לגרוויטציה לדרדר אותנו במורד אלא להתמיד לטפס במעלה ההר. להדגיש את רגעי החוזק ולא לגלוש לייאוש, רק ככה ננצח והניצחון בהחלט בוא יבוא.