7 באוקטובר 2023 דמה להחריד ל-6 באוקטובר 1973, ההפתעה האיומה של מלחמת יום הכיפורים. 13 ביוני 2025, י"ז בסיון למנייננו, דומה להפליא ל-5 ביוני 1967, מלחמת ששת הימים. היום, כמו אז, לפני שישה עשורים כמעט, ישראל נחלצת להגן על עצמה ולהקדים תרופה למכה. האויב שקם עלינו לכלותנו, ממש לכלותנו, הופתע על ידינו באשמורת הלילה.
הימים האחרונים הזכירו את תקופת הכוננות שקדמה למלחמת ששת הימים. בארץ ובעולם כולם דיברו על מלחמה ונערכו אליה נפשית ומעשית, גם האויב, ובכל זאת הוא הופתע קשות. חיסולם של מפקד משמרות המהפכה ושל בכירים איראניים נוספים מזכיר את השמדת הבזק של חיל האוויר המצרי בידי חיל האוויר. הרמטכ"ל האיראני המנוח לא שיער את גודל ההפתעה כשעלה אמש על יצועו. אילו שיער, היה הולך לישון במקום אחר.
בני הדור השלישי של הטייסים דאז הוכיחו הלילה שהם ירשו מהדור של 67' את הכישרון ואת האומץ; כמובן, גם זרועות המודיעין – אמ"ן והמוסד. הישגיהם מופלאים ומדהימים את העולם. הם מוכיחים שהסכסוך הפנימי הקשה המקדיר כבר שנים את חיינו, לא כילה פה כל חלקה טובה. לא אלמן ישראל. תוך כדי מלחמות היהודים נמצאו כאן רבים אשר הקדישו תעצומות זמן ונפש לשכלול יכולות המלחמה שלנו באויב חיצוני, שזומם לחסל את כולנו כאחד, אנשים, נשים וטף.
הכי מעניין
עד אתמול איראן הייתה קרובה כפסע להשלמת מזימותיה הגרעיניות. הפתרון הסופי שהיא הכינה לנו, כמעט הושלם. לישראל לא נותרה ברירה אלא לתקוף אותה. האיום שנשקף לנו מטהרן היה הגדול ביותר מאז ועידת ואנזה של הנאצים 1942. כשהבטחנו תמיד לעצמנו ש"לעולם לא עוד" התכוונו בדיוק לכך, ואם לא עכשיו אימתי? בנאומו לפנות בוקר ראש הממשלה נתניהו העלה על נס את ההבטחה הזו.
עד אתמול איראן הייתה קרובה כפסע להשלמת מזימותיה הגרעיניות. הפתרון הסופי שהיא הכינה לנו, כמעט הושלם. לישראל לא נותרה ברירה אלא לתקוף אותה
"לפנינו ימים קשים", אמר עוד נתניהו. הרמטכ"ל זמיר הדגיש ש"אינני מבטיח לכם רק הצלחות, המשטר האיראני ינסה לפגוע בנו בחזרה, והספיגה צפויה להיות שונה מזו שהורגלנו אליה". מתחת למילים המפוכחות הללו מבצבצים תרחישי אסון אפשריים פה, מפני שמערכת המיגון האווירי שלנו אינה מושלמת. היא המשוכללת מסוגה בעולם, אך אינה הרמטית. לוחמינו וטייסינו חשופים אף הם לסכנת פגיעה. אבל גם מלחמת ששת הימים לא באמת הסתיימה בתוך שישה ימים ולא עלתה בחינם. מלחמת ההתשה בתעלה נפתחה בתוך זמן קצר, וארכה יותר משלוש שנים. אך מה הייתה עכשיו הברירה? לשבת ולחכות להודעה איראנית חגיגית על השלמת הייצור והליך ההנשקה של עשר פצצות אטום?
ברוך השם וצה"ל, האיראנים מגיעים למלחמה הזו כשהם חשוכי יכולת לפגוע בנו משמעותית באמצעות שלוחיהם בלבנון, בסוריה ובעזה. יכולות השיגור של חיזבאללה נפגעו קשות, והיכולות של חמאס כמעט שאינן קיימות עוד. כדאי לזכור זאת ביום ההיסטורי הזה, בלי ספק היסטורי. כדאי גם לנצל את ההזדמנות ולהכריז על הפסקת אש ממושכת בחזית הפנימית. הרי כמה מגוחכים נראים עכשיו העניינים והקטטות שעסקנו בהם ממש עד אתמול: איומי החרדים לפיזור הכנסת, משפט נתניהו, מאמצי הסיכול של מינוי האלוף זיני לראש השב"כ, ועוד ועוד.
עמיתי ארי שביט כותב היום במקור ראשון שאנחנו זקוקים גם לחסדי שמיים, וממליץ להתפלל. יורשה לי להצטרף בחום להמלצה. למה נתפלל? לניצחון כמובן, העשוי להתבטא בהתקוממות עממית באיראן נגד שלטון הרשע שם, במהרה בימינו, אמן. מותר להתפלל גם לכך שהאמריקנים יצטרפו למתקפה, ולא יסתפקו בהבעת אהדה או במשלוח חימושים. במלחמת העולם השנייה לקח להם הרבה זמן לצקת תוכן צבאי לתמיכה המוסרית שלהם בבריטים, נתפלל לבורא שהפעם ייקח הרבה פחות. ובכל מקרה, ספרי ההיסטוריה לא ישכחו מי היה חיל החלוץ של העולם הנאור נגד כוחות הרשע: מדינת היהודים הקטנה, המוכפשת והנרדפת, עם כלביא.