הפיגוע בקולורדו השבוע, שבו הושלכו בקבוקי תבערה לעבר משתתפי צעדה למען החטופים, וכן רצח עובדי שגרירות ישראל בוושינגטון בפתח המוזיאון היהודי בעיר בשבוע שעבר, מזכירים שהמלחמה שנכפתה עלינו עם חמאס אינה עוצרת בגבולות ישראל והמזרח התיכון. המלחמה הזאת מתרחשת בו־זמנית בחזיתות רבות נוספות ברחבי העולם, כשיהודים וישראלים מוצאים את עצמם תחת מתקפות אנטישמיות בלתי פוסקות.

לפי נתוני הליגה נגד השמצה, ב־2024 התרחשו 9,354 תקיפות נגד מוסדות יהודיים בארה"ב. לפי הבולשת הפדרלית הן עולות לכדי 68 אחוזים מכלל התקיפות על רקע דתי (יהדות ארה"ב היא 2 אחוזים בלבד מהאוכלוסייה האמריקנית). זאת כבר לא המדינה שקלטה לאחר השואה בזרועות פתוחות את העקורים והניצולים ממחנות ההשמדה, כולל אחת מנפגעות הצעדה בקולורדו, שבגיל 88 מצאה את עצמה שוב מול פני הרשע.

פניה של ארה"ב, המדינה שקיים בה ריכוז היהודים השני בגודלו בעולם, השתנו. ליהודים רבים היא כבר אינה מקלט של ביטחון. הפיגועים מוכיחים שהיהודים מתמודדים עם תקיפות, ונדליזם, הטרדות ושלל תקריות, שהפכו מזמן לדבר שבשגרה לא רק בקמפוסים של קולומביה או הרווארד - אלא בכל מקום שיש בו יהודים. בניגוד לתקריות קודמות שסוכלו, בשני הפיגועים הללו ה"מזל" לא היה לצידנו, והם הביאו לאובדן חיים ופציעות קשות.

לאחר הפיגוע בוושינגטון התמלאו כלי התקשורת והרשתות החברתיות בפרסומים שקשרו בין דבריו של יאיר גולן על חיילי צה"ל והלחימה בעזה ובין הפיגוע הרצחני. לדידם של הכותבים, אדוות משק כנפי פרפר מישראל הגיעה כל הדרך לרחובות וושינגטון ולקולורדו, ושם גרמה לטורנדו שגבה את חייהם של שני צעירים בתחילת דרכם המשותפת, ירון לישינסקי ושרה מילגרם.

דברים כמו אלה שאמר גולן, אסור שייאמרו ויצאו לאוויר העולם, בטח לא מבית ובוודאי לא בימים מורכבים אלה. אך התמקדות בדבריו ובדברי כל איש ציבור ישראלי אחר היא צעד שאינו רק פופוליסטי, מלא חשיבות עצמית ומנותק מהמציאות, אלא גם מסוכן. יש בו התעלמות מראיית תמונת המצב המלאה.

כמי שהוריו, ילדיו, נכדותיו ואחיו עדיין מתגוררים בארה"ב, אני עד לפיגועים הרצחניים ונחרד ממציאות חייה של יהדות ארה"ב, שעתידה לוט בערפל. משק הכנפיים האנטישמי שהביא לרציחתם של ירון ושרה ולפגיעה בצועדים בקולורדו לא התחיל ביאיר גולן. הוא נוכח, קיים, הולך ומתגבר זה 3,000 שנים. הוא משנה את צורתו ועוצמתו, נודד בעולם ומחליף פנים, לכאורה, אך בסיסו אחד: שנאה יוקדת ליהודים.

בחסות שיח על זכויות אדם, האנטישמיות מרימה ראשה בימים אלה בארה"ב, נישאת על כנפי מיליוני מהגרים ופעילי הרשתות החברתיות היישר לליבותיהם של צעירים רבים, שבתמימותם ובחוסר מודעותם נופלים כטרף קל בידי מכונת הרעל המשומנת. כפי שכבר היו מי שהצדיקו את זוועות השבת השחורה כתוצאה בלתי נמנעת של "כיבוש" ו"אפרטהייד" מצד ישראל, כך אין גם ספק שהם ימצאו את הדרך להצדיק את רציחתם של שני צעירים חפים מפשע ואת שרפתם של מפגינים על אדמת ארה"ב.

למרות טבח 7 באוקטובר, האבדות הגדולות שספגנו, החטופים שעדיין בגיהינום המנהרות בעזה והאיומים והאתגרים שבפתחנו – למדינת ישראל יש צבא, יש לה יכולת להגן על עצמה. אך עלינו לזכור כי מוטלת עלינו האחריות להגן גם על יהודי התפוצות ולעמוד לצידם, בדיוק כפי שהם הוכיחו לא פעם שהם מוכנים לעמוד לצידנו. אסור לנו לוותר על יהדות הגולה, והכרחי שנמשיך להשקיע באיכות החיים היהודיים שם – בשליחת שליחים לקהילות, בפעילות הסברה ובבניית חוסן וידע שיעניקו להם את התחושה שהם חלק מהעם היהודי ושאנחנו משענת בשבילם.

אל לנו לבזבז משאבים על זוטות, ככל שיהיו לא ראויות ומרתיחות. אנחנו נדרשים למקד את מאמצינו בסיוע הנדרש לקהילות התפוצות והיהודים ברחבי העולם, שכפי שהוכח מהפיגועים האחרונים - אפילו חסינות דיפלומטית וסידורי אבטחה קפדניים לא שמרו עליהם.

הרב ד"ר כתריאל ברנדר הוא נשיא מוסדות רשת "אור תורה סטון"