אף שהצהירה לא אחת על רצונה למחוק את ישראל מעל פני האדמה, מטריית המשא ומתן על תוכנית הגרעין מאפשרת לאיראן לחצות את נקודת האל־חזור - והעולם שוב עומד מנגד. לא זו בלבד שאירופה מתעלמת מהפרת תנאי המשא ומתן הבוטות והמוכחות מצד האיראנים, אלא שאת הלחץ היא מפעילה דווקא על ישראל, לבל תפעל להגן על קיומה. נדמה שהרגע הזה כבר נכתב בדפי ההיסטוריה, כשהעולם עמד מול משטר רודני אחר שביקש להשמידנו.

בין עלייתו של אדולף היטלר לשלטון ובין פרוץ מלחמת העולם השנייה עוד היה אפשר למנוע את השואה ואת המלחמה ללא ירייה אחת, אך המערב העדיף להבליג. אירופה אחזה בקנאות במדיניות פיוס, והתעלמה מהסכנה המתקרבת. אבל ההפתעה הגדולה הייתה הדרמה בממשל הדמוקרטי של פרנקלין רוזוולט.

בספרו "בגן חיות הטרף" מתאר אריק לארסון כיצד נשענה הבדלנות של רוזוולט על אינטרסים כלכליים צרים, במטרה "לעשות עסקים" עם היטלר ולגבות את החוב האמריקני מהגרמנים בריבית מלאה. באמצעות פרוטוקולים ויומניו של ויליאם דוֹד, שגריר ארה"ב בגרמניה, לארסון מתאר כיצד השגרירות האמריקנית "ניסתה והצליחה בכמה מקרים למנוע דיווח על אירועים שוליים, וגם הזהירה עיתונאים מפני ניפוח הסיפורים". לדברי לארסון, היא גם מנעה מחאה אזרחית שגרמה לגרמנים אי נוחות, "בניסיון להוציא לפועל את הוראתו של רוזוולט לשכך את המחאה היהודית".

הבדלנות האמריקנית נשענה לא מעט על אנטישמיות בקרב מקבלי ההחלטות, ובפרט במחלקת המדינה. השגריר דוֹד, לדוגמה, דיווח לממונים עליו במברק ש"השגרירות מעסיקה עובדים רבים מדי, ובפרט יהודים רבים". השיא הגיע בפגישה של השגריר עם היטלר, ובמהלכה הציע דוד את האפשרות ל"פתרונו של העניין היהודי בדרכי שלום ובאופן אנושי".

"אתה יודע שיש בעיה יהודית במדינות אחרות", ניסה דוד להרגיע את היטלר, ולארסון מוסיף: "דוד תיאר כיצד מחלקת המדינה מעודדת באופן בלתי רשמי ארגון חדש שיסד חבר הלאומים... במטרה להעתיק את מקום מושבם של יהודים 'בלי סבל מיותר'".

לארסון מציין כי למרבה הפלא דוד ביקש להגיע לעמק השווה עם הרודן. "אתה יודע שכמה משרות בכירות מאוישות כרגע בארה"ב בידי יהודים", אמר להיטלר, וציין כדוגמה את שר האוצר היהודי של רוזוולט. "דוד הסביר להיטלר ש'במקומות שבהם פעלתנות היתר של יהודים בחיים הציבוריים עוררה בעיה, הצלחנו לחלק מחדש את המשרות באופן שלא ימית עלבון צורב', וכן ש'יהודים אמידים ימשיכו לתמוך במוסדות שהגבילו את מספר היהודים המחזיקים במשרות בכירות'".

היטלר לא השתכנע, התפרץ לעבר דוד, והכריז: "אם הם (היהודים) ימשיכו בפעילות שלהם, נגמור פה את כולם". לבסוף עמד דוד על טיבו של המשטר הנאצי, ונאבק כדי לשכנע את הממשל לחרוג מבדלנותו. המאבק הסתיים בהדחתו. רק לאחר ליל הבדולח התרצה רוזוולט ופרסם גינוי. בספטמבר 1939 פלש היטלר לפולין והצית מלחמה באירופה. "דוד כתב לרזוולט שאפשר היה למנוע אותה אילו היו 'הממשלות הדמוקרטיות של אירופה' עושות יד אחת לעצור את היטלר".

כאז כן היום, ממשלות אירופה לוקות בניוון שמונע מהן לראות את הסכנה. האם מתנהל כיום משא ומתן על "הבעיה היהודית"? האם יש מרחב למשא ומתן עם מדינה שמכריזה שהיא מעוניינת להשמיד את ישראל? בראש העולם החופשי ניצב כיום הנשיא דונלד טראמפ, שמנהיג ממשל רפובליקני נחוש, בעל הבנה היסטורית והבחנה בין טוב לרע. מוקדם מדי לשפוט מה תהיה השפעת השינויים שהוביל, אבל דבר אחד ההיסטוריה כבר הוכיחה: אין עתיד למשא ומתן עם נאצים.

מדינת ישראל היא תעודת הביטוח של העם היהודי. לו הייתה קיימת אז, היה מצופה ממנה לפעול ולמנוע את השואה, ולא רק למחות נגדה. בצומת ההיסטורי שאנו עומדים בו, לממשל טראמפ יש הזדמנות לתקן את הטעות ההיסטורית של רוזוולט ושל מדינות אירופה. לישראל יש מצידה הזדמנות לממש את ייעודה כמגינת העם היהודי.

ד"ר רות קבסה־אברמזון, מומחית לניהול וממשל, היא יושב ראש "אימהות למען ישראל" וחברת "נקראים לדגל"