לא צריך חוש ריח חריף במיוחד כדי להבין שרבים מבוחרי הליכוד, מרגישים שההבטחה למיליוני אזרחים במדינה - כמפלגת שלטון לאומית ליברלית - מתמוססת והתקווה הולכת ודועכת.
הבית הליכודי מתנהל תחת שיטה שמתגמלת כוח ארגוני במקום כח ציבורי - עסקנות במקום עשייה ציבורית. הוסיפו לאלו ניתוק מתמשך מהשטח, וקיבלתם גוף מזדקן כבד ומסורבל המורכב מעשרות קבוצות אינטרסים אשר לא פעם, מנוגדות זו לזו ובעיקר להגדרה של המפלגה כתנועה לאומית ליברלית, שבסופו של דבר לא מסוגלת למשול.
אפשר ורצוי לומר: הבית הפוליטי הגדול של המחנה הלאומי, הפך לבית חנוק.
הכי מעניין
מפלגה שרוצה להמשיך ולהוביל את השלטון בישראל, חייבת עוד לפני שהיא מנסה להעביר רפורמות כאלו ואחרות, להתחיל רפורמה בבית. לאפשר לעם, למתפקדים שלה עצמה, להשפיע על מי שמייצגים אותם.
הפריימריז בליכוד, בנייני האומה בירושלים. | צילום: פלאש 90
דווקא עכשיו בזמן משבר לאומי, יש הזדמנות, אולי בלתי חוזרת לרפורמה עמוקה במפלגת השלטון - רפורמה שתחדש את הדמוקרטיה הפנימית, תחזיר את הכוח לשטח, ותיצור שדרת הנהגה רעננה, אמיצה ואמיתית - מתוך ציבור המתפקדים ולמענו.
הליכוד מוצג כמפלגה דמוקרטית, עממית, ליברלית - אבל מה לעשות והבחירות האחרונות לועידת הליכוד התרחשו לפני 13 שנה!
דור שלם של צעירים, לוחמים, אנשי שטח ומובילי דעת קהל צמח במפלגה בתקופה הזו והיכולת שלהם להשפיע היא כמעט אפס מוחלט. הדור הזה לא מיוצג, לא נשמע, וחמור מכך, הוא מפריע לכל אלו שנבחרו לפני 13 שנה, להמשיך ולסחור בכח העצום שהופקד אז בידם ורק הלך והתעצם עם השנים. אל תתבלבלו, הפריימריז בהם נקבעים חברי הרשימה אמנם ממשיכים להתקיים אחת לארבע שנים פחות או יותר, אבל רוב נבחרי הרשימה, בפרט אלו החדשים, חייבים בסוף את מקומם לאותם ראשי סניפים וחברי מרכז שנבחרו בבחירות ההן לפני למעלה מעשור.
חייבים לזכור, שהמפלגה, כל מפלגה, נועדה לשרת את הרעיון ולא להיפך. רוב אנשי הימין בכלל וחברי המפלגה בפרט, נוטים להצביע על מערכת המשפט כאחראית למשבר הנוכחי במדינת ישראל ודורשים להעביר רפורמה משפטית. הסיפור האמיתי הוא, שהם ככל הנראה צודקים ואכן צריך להעביר רפורמה שכזו, רק שיש בעיה - כשבמפלגת השלטון אין ביטחון באחידות המטרה או בנאמנות הרעיונית של חברי הרשימה ורבים מהם מונעים מאינטרסים אישיים, פוליטיים או ציבוריים, שאינם עולים בקנה אחד עם טובת המפלגה או דרכה, הדבר משפיע באופן ישיר על היכולת לקבל החלטות מנהיגותיות וממילא כבר אין היתכנות להעברת רפורמה משפטית ולכן הליכוד חייב לעבור קודם כל רפורמה פנימית הכוללת מספר צעדים חשובים:
שקיפות ודמוקרטיה פנימית: חידוש מיידי של כינון וועידה לבחירות למוסדות הליכוד. המרכז, הלשכה ושאר זרועות המפלגה חייבים לשקף את המציאות הדמוגרפית והעדכנית של ציבור בוחרי המפלגה ומתפקדיה.
ביטול שיטת המחוזות והכנסת מסלול ציבורי חדש: לא עוד מוקדי כוח שמבוססים על התפקדות. במקום - מסלול ייעודי לאנשי עשייה מוכחת, לנציגי קהילות, לצעירים, לחיילים ולמתיישבים - עם מנגנון בחירה שמודד עשייה, נראות והשפעה ציבורית.
שינוי מדיניות הדירוג: לא עוד שיטת "מי שיביא הכי הרבה מתפקדים - ינצח". אלא דירוג על בסיס תרומה ממשית - תיעוד עשייה בשטח, פעילות פרלמנטרית, הובלת קמפיינים ציבוריים, נוכחות תקשורתית והצגת עמדות ברורה.
חברי הליכוד בליל הבחירות. | צילום: אוליבייה פיטוסי, פלאש 90
מחויבות פומבית לבוחרים: כל מועמד יציג מראש את עמדותיו, התחייבויותיו וכן, גם תוכנית עבודה - מה הוא מתכוון לעשות במנדט היקר שמפקידים בידיו.
פתיחת השורות: יצירת מסלול ברור, נגיש ופשוט למצטרפים חדשים - בלי ביורוקרטיה, בלי מונופול על תנועת ההתפקדות, ובלי פחד מהתחדשות.
ביטול ההתפקדויות ההמוניות: אין יותר מפלגה בתוך מפלגה! בניית מערך שיזהה ויחסום התפקדות המונית של קבוצות לחץ אינטרסנטיות שהתפקדו מאות ואלפים כאיש אחד כמעט ביום אחד, כשלכולם ברור שאין בינן למפלגה שום קשר ערכי ואידיאולוגי.
השיטה הנוכחית מתגמלת "קבלני קולות" שכוחם הפוליטי הוא נגזרת של מספר הקולות שהם מצליחים לפקוד לטובת המפלגה. לא פעם מדובר במסות של אנשים שלעולם לא יצביעו בעדה בקלפי.
אנחנו בעיצומו של רגע היסטורי וחייבים להפוך אותו להזדמנות - התקווה תלויה בדיוק באותם האנשים שהמערכת סגרה מולם את הדלת. אם הליכוד רוצה להנהיג את ישראל בעשורים הקרובים - הוא חייב להחזיר לעצמו את הרלוונטיות.
ואת זה לא משיגים בעוד קמפיין - אלא ברפורמה אמיתית.