בסערה התקשורתית סביב השר בצלאל סמוטריץ' הלכה לאיבוד ידיעה אזוטרית על תוכניות ראש הממשלה לגבי משרד האוצר שבראשותו. כדי לרצות את מנהיגי הציבור החרדי, המאיימים לפרוש מהקואליציה נוכח הקשיים בהעברת החוק להסדרת מעמד בני הישיבות, הבטיח ראש הממשלה בנימים נתניהו שבאוגוסט יחל הליך מזורז להכנת תקציב 2026. בתקציב הם יוכלו להגשים את כל חלומותיהם. השמועה אומרת שיש גם אפשרות לפתוח מחדש את תקציב 2025, ולהכניס בו עוד כמה צ'ופרים לחרדים.

אבל הידיעה הזאת היא בדיוק המקום שבו שר האוצר יכול להציב גבול, ולהגיד שלא יאפשר להתחיל הליכי תקצוב ושוד של הקופה הציבורית, כל עוד אין פתרון לפגיעה בביטחון המדינה, כל עוד הציבור החרדי לא נושא בנטל השמירה על מדינת ישראל. יש גם דרך נוספת, יעילה יותר: להודיע על עיצומים על מי שלא יתגייס עד אוגוסט, ולא משנה מאיזה ציבור הוא מגיע – צעד שאפשר להחיל מיד באמצעות שינוי תקנות במשרד האוצר.

כמשפחה מגויסת שסיימה לפני זמן קצר סבב חמישי, ומחזיקה ברזומה של 330 ימי מילואים והיד עוד נטויה, נראה לי שהחלטת הממשלה על ההטבות למשפחות המילואים הייתה הכרחית. אני גם בטוחה שאין זה צעד קל. השר סמוטריץ' ודאי עבד קשה לשם כך, וצריך לדעת גם להודות לו על מאמציו. ההטבות למשפחות המילואים הכרחיות, שכן המלחמה עדיין כאן, ואין פתרונות קסם שיביאו לסיומה. נמשיך להתייצב כל עוד יצטרכו אותנו, אך אנו זקוקים לתמיכה כלכלית ונפשית. אבל כשאני נוסעת בשעות הלילה להוריי בגוש עציון אני רוצה לראות הרבה חיילים בצמתים, כמו פעם. חשבון הבנק שלי לא יציל אותי אם יצא חלילה מחבל מהכפר ויחליט לרצוח יהודים.

הטעות שסמוטריץ' צריך לתקן היא שהפך את התמיכה במילואמניקים למטרה. הקמפיין התקשורתי פגע בציפור הנפש של המשרתים מהציבור הדתי־לאומי משום שהוא נתן תחושה ששר האוצר סימן "וי" והסתפק בכך. מטרתו הייתה להחזיק אותנו כלכלית, והמטרה הושגה. אבל גם אם הביטחון הכלכלי של המשרתים חיוני לחיזוק ביטחון המדינה, המטרה המלאה היא שמירה על מה שיש לנו כאן. את המטרה הזו משיגים כשאנחנו מבטיחים את עתידנו ואת כוחו של הצבא החזק והגדול שאנו צריכים, צבא שיוכל לתת מענה בכל חזית, גם אחת שאנחנו אפילו לא מסוגלים לדמיין.

כשל נוסף בהבנת המציאות עלה השבוע בוועדת השרים לחקיקה, כשהשרה אורית סטרוק, שמשרדה אחראי על השירות הלאומי, העלתה הצעה להארכת מסלול ייחודי לחרדים בלבד בשירות הלאומי. כל הגברים היהודים צריכים לקבל פטור מצה"ל כדי להתמיין בשירות לאומי, למעט הגברים החרדים, שיכולים להתמיין ישירות לשירות הלאומי. הוא גם מטפל בהליך הפטור שלהם מול הצבא.

שוב אנו צופים בפספוס המטרה העיקרית של גיוס חרדים לצה"ל: דאגה לביטחון המדינה. המציאות לא מאפשרת הארכת מסלולים עוקפים שנועדו לפתור בעיה חברתית ומגזרית. היא דורשת פתרונות ביטחוניים קיומיים. ישראל זקוקה ללוחמים, וזו זווית המבט שהשרים צריכים לבחון דרכה את שאר הסוגיות.

השר סמוטריץ' נדרש לכוון את המצפן מחדש. גיוס חרדים הוא לא מטרה בפני עצמה, הוא אמצעי חיוני לדאגה לביטחון המדינה, במיוחד לנוכח העתיד הדמוגרפי הצפוי כאן. כשמכיילים את המטרה, מבינים שאי אפשר לעצור אחרי תמיכה במילואימניקים. התמיכה הזו לא באמת עונה על הצורך. אי אפשר לסחוט את את מצבת כוח האדם הנוכחית כלימון, גם אם שופכים עליו סוכר.

אין מחלוקת שקיום התורה מחייב גיוס לצה"ל, או שממשלה ציונית לא יכולה לתמוך בהשתמטות ולעגן אותה בחוק תוך סיכון קיומי למדינה. אלה לא הסכמות בעלמא, אלא עמדות שמוכרחות להיות מגובות במעשים.

השר סמוטריץ', בידך להשפיע ישירות על מהלכים שיקדמו את גיוס המגזר החרדי. הדרך סלולה. הציבור המשרת הדתי־לאומי מצפה לראות שלא התבלבלת. שהמצפן הוא הביטחון שלנו ולא שרידותנו הכלכלית. זה צריך להיראות גם כלפי חוץ, ולא רק בחדרים הסגורים. אפשר עוד לתקן.

נועה מבורך היא ממובילות פורום "שותפות לשירות"