לפעמים ניגוד העניינים הוא רק תירוץ. אחרת קשה להבין את חוות הדעת של ד"ר גיל לימון, המשנה ליועצת המשפטית לממשלה, שהביאה לקביעת היועצת כי מינויו של אלוף דוד זיני לראש שב"כ פסול ופגום, וכי יש לנהל את הליך הבחירה מחדש בהשגחת המשפטנים ותוך נטרול מוחלט של בנימין נתניהו.

ניגוד העניינים מצוי לשיטתו של לימון בשני נושאים - חקירת פרשת קטארגייט, והעיסוק בהיבטי אבטחת ראש הממשלה הנוגעים למשפטו. במקום לקבוע בפשטות שראש שב"כ החדש לא יוכל לעסוק נקודתית בנושאים הללו - ואפילו להגדיר מראש מי כן יהיו הפוסקים האחרונים בסוגיות הללו בתוך השירות – בחר לימון כפתרון לניגוד העניינים להרוג זבוב באמצעות פטיש ענק: להפקיע לחלוטין את הבחירה מראש הממשלה, וליצור מנגנון שנתון כולו, מראשית ועד אחרית, לפיקוחם של גורמים משפטיים שלמעשה יהפכו לגורם דרמטי בתהליך.

לימון דורש שהבחירה בראש שב"כ תעבור לשר אחר, שיצטרך לראיין את המועמדים לא בארבע עיניים אלא בנוכחות גורם משפטי שיתעד את כל הנאמר. זיני עצמו, כך קובע לימון, לא יוכל להיבחר לתפקיד, ואת ההחלטה במי לבחור יידרש השר לנמק בכתב.

קשה לא להתרשם שהמתווה לא נועד לפתור את בעיית ניגוד העניינים לכאורה. מה שהיועצת ואנשיה רוצים הוא לפרק את יחסי הכפיפות שבין ראש שב"כ לראש הממשלה. שיטת המינוי שמציע לימון, בתוספת פסיקת בג"ץ שהפכה את פיטוריו של כל ראש שב"כ בעתיד לכמעט בלתי אפשריים, מפוררת לחלוטין את יחסי הכפיפות לממשלה ולעומד בראשה, כפי שמוגדר במפורש בחוק השב"כ.

זהו עוד צעד בחיזוק שליטת האליטה המשפטית־בירוקרטית־ביטחונית במדינה והחלשתם של נבחרי הציבור, באמתלה של טוהר מידות ומניעת שחיתות. לא ברור אם נבחרי הציבור הנוכחיים מסוגלים לבלום זאת.