יאיר גולן הפתיע. ב־20 במאי אמר סגן הרמטכ"ל לשעבר שמדינת ישראל הורגת תינוקות כתחביב. בתוך יממה כמעט כל מנהיג, פוליטיקאי, פרשן ובעל מיקרופון בארץ הוקיע את סגן הרמטכ"ל לשעבר. הגינוי היה מוחלט ותקיף ומקיר לקיר.

בתוך שתי יממות כמעט כל שונא ישראל בעולם ציטט את סגן הרמטכ"ל לשעבר. קיצונים אמריקנים, אירופים, פלסטינים וחות'ים השתמשו בדבריו כדי להשחיר את פניה של מדינת היהודים. בתוך שבוע הצטבר בארץ זעם רב כלפי גולן. בקריית־שמונה, בבאר־שבע וגם ברשתות החברתיות הוא כונה "בוגד". אבל כאשר הגיע תורם של הסקרים לומר את דברם, התברר שסגן הרמטכ"ל לשעבר הוא עדיין יקיר השמאל ומנהיגו. לפי חברת החדשות של ערוץ ,12 מפלגתו ממשיכה להוביל בסקרים מכל המפלגות של האופוזיציה הנוכחית. הפרובוקציה לא הזיקה לגולן – היא בנתה אותו.

בנימין נתניהו הפתיע. ב־22 במאי 2025 ראש הממשלה הדהים את האומה כאשר החליט למנות את האלוף דוד זיני לראש שב"כ. המינוי היה פגום בחמישה מובנים שונים: משפטית הוא נעשה בניגוד לפסיקת בג"ץ ולהנחיות היועצת המשפטית לממשלה, ולכן יצר משבר חוקתי. מהותית הוא הציב בראש ארגון מודיעין חיוני אדם שאין לו ניסיון מודיעיני והבנה מודיעינית. מנהלית הוא נעשה בחטף ובמחטף, ללא תהליך בירור סדור, ראוי ומעמיק. ממלכתית הוא גובש מאחורי גבו של הרמטכ"ל, ותוך פגיעה בסמכותו של מפקד הצבא. לאומית הוא הביא ביודעין להעמקת הפילוג בחברה הישראלית בשעת מלחמה. אבל כאשר הגיע תורם של הסקרים לומר את דברם, התברר שהמינוי השערורייתי לא פוגע בנתניהו. גם כשראש הממשלה פועל באופן בלתי סביר בעליל, הבייס איתו. אין דין בישראל ואין דיין.

יצחק עמית וגלי בהרב־מיארה הפתיעו. בג"ץ בעניין נציב שירות המדינה עמד בניגוד לחוק, לפסיקה, לתקדימים ולכל היגיון בריא. הוא המחיש את העובדה שהנשיא החדש של בית המשפט העליון הוא שופט בלתי סביר בעליל. בג"ץ בעניין ראש שב"כ היה מתגרה, מחפש מדון ומיותר. הוא הוכיח ששניים משלושת השופטים הבכירים בישראל מניחים לאידיאולוגיה לכאורה ליברלית לשבש את שיקול הדעת המקצועי שלהם.

ההחלטה של היועצת המשפטית לממשלה, שאסרה על ראש הממשלה למנות ראש שב"כ, הייתה בלתי מתקבלת על הדעת. היא העידה על כך שברחוב צלאח א־דין מתרחש ליקוי מאורות מוחלט, שמסכן את עתידו של שלטון החוק. ואף על פי כן – יצחק עמית וגלי בהרב־מיארה ממשיכים להיות הגיבורים הבלתי מעורערים של האליטות הישראליות הוותיקות. בחוגים הנכונים לא מעזים למתוח עליהם ביקורת ולקרוא להם לעצור. קו אחרי קו נפרץ ומחסום אחרי מחסום נמוג – ואילו בכירי המשפט ממשיכים לדהור אל התהום.

שלוש ההפתעות לא באמת מפתיעות. הן מעידות על רוח הזמן. במאה ה־21 הקיצוניות מרגשת, והמתינות משעממת. כפי שדונלד טראמפ לימד – אין אמירה מתגרה מדי ואין מעשה גס רוח שלא יתוגמל. בעידן הזעם של הפערים החברתיים והרשתות החברתיות, הכול הולך. מה שהולך טוב במיוחד הוא ללכת אל הקצה, וללכת מעבר לקצה, לשבור את הכלים בענק.

אבל שלוש ההפתעות הלא מפתיעות גם מעידות על המצב הישראלי. 2025 בעשרים השנים האחרונות הפוליטיקה הישראלית קורעת לגזרים את החברה הישראלית. אחרי שהציונות הפכה אותנו משבטים לעם, הפוסט־ציונות – מימין ומשמאל – הופכת אותנו מעם לשבטים. כתוצאה מכך, כל שבט מציב את סדר היום השבטי מעל סדר היום הלאומי. כתוצאה מכך, כמעט כל מנהיג, פוליטיקאי, עיתונאי ומשפטן משרת את הטוב המגזרי יותר משהוא משרת את הטוב הכללי. במצב דברים זה יש תמריץ מתמיד לכוחות המפלגים ולא לכוחות המאחדים, למעשים המפרקים ולא למעשים הבונים. לצנטריפוגה הישראלית אין מרכז כובד מלכד, והיא מניחה לכוחות הצנטריפוגליים לערער ולסכן את הכול.

הבחירות הבאות ייתנו מענה על שאלה גורלית: האם הצנטריפוגה הישראלית תמשיך לפרק אותנו, או שיתחיל כאן תהליך של איחוי וריפוי? מתחת לפני השטח רוחשת כמיהה עמוקה לממלכתיות, להגינות ולענייניות. נכון לעכשיו היא לא זכתה לביטוי פוליטי ראוי.

המשימה הגדולה של השנה הקרובה תהיה להפוך את הכמיהה לעוצמה המשנה את המציאות. שלוש ההפתעות של החודש האחרון הוכיחו שאין מנוס מכך. הגיע זמן תיקון.