לפני למעלה מעשרים שנה התבקשתי לכתוב, יחד עם חבורה מגוונת של צעירים, מאמר לספר שהתיימר לענות לשאלה: 'מה אתה יותר – יהודי או ישראלי'. בנוסף למאמר, נדרשנו כל הכותבים להצטלם עם אובייקט שמבטא משהו מהזהות שלנו. בחרתי להצטלם עם תמונה שבה רואים אותי ואת חבריי לישיבה התיכונית נושאים דגל ענקי בחגיגות יום ירושלים של שנת 1991.

למה בחרתי דווקא בתמונה ההיא? כי חשבתי שיום ירושלים הוא יום שמלמד הרבה על זהות. התחושות שיש לכל אחד מאיתנו ביום הזה, מלמדות לא מעט על זהותנו היהודית והישראלית.

בירושלים אי אפשר להימלט מהיהדות. היא מבצבצת מכל אבן ומכל פינת רחוב. בירושלים אי אפשר לשכוח את העבר. השורשים שלנו כעם מונחים בה, חשופים כמעט בכל פינה, ומזכירים לנו מי אנחנו.  אבל איך חוגגים את יום ירושלים?

אם תשאלו נער או נערה דתיים-לאומיים, הם יגידו לכם שזה לא יום ירושלים בלי צעדת הריקודגלים. אפשר להבין אותם. זה באמת אירוע מלהיב – שאגב, בניגוד להפחדות, עובר רובו ככולו בשלום ובשקט ללא אירועים חריגים; מי שמציע לוותר ביום הזה על הליכה עם דגלים בנתיבי שחרור העיר, מציע בעצם לוותר על האפשרות לשמוח על איחוד ירושלים ועל החזרה שלנו לעיר העתיקה, ועל זה לא אמורים לוותר. אבל אחרי שאמרנו את זה, צריכים גם להודות שהריקודגלים הוא אירוע של נוער. הוא לא מותאם לא לילדים קטנים שעלולים להימחץ בין אלפי בני נוער מתלהבים, וגם לא ממש למבוגרים מעל גיל עשרים.

יש גם אירועים אחרים בירושלים לכבוד חגה. יש הרצאות והופעות, תפילות חגיגיות וקונצרטים, ובניגוד למה שאוהבים לטעון לא כל האירועים הללו בעלי אופי דתי-לאומי. אבל צריך להגיד את האמת, היום החשוב הזה ראוי להיחגג בכל רחבי הארץ. לא כולם יכולים לעלות לעיר הבירה ביום ירושלים – אין חופש רשמי ביום הזה, רוב האנשים עובדים, וגם למרחק יש משמעות.

חגיגות בפריפריה

בעבר יום ירושלים נחגג בעיקר בירושלים ובישובים דתיים-לאומיים ולא ממש הגיע לגוש דן ולפריפריה. לפני כשלושים שנה, בליל יום ירושלים, יצאה ישיבת ההסדר בדימונה לריקודים ספונטניים ברחובות העיר. שוטר מהמשטרה המקומית שהוזעק למקום לא הבין על מה המהומה ושאל את הבחורים לפשר הריקודים. הבחורים הסבירו לשוטר שהריקודים הם לכבוד יום ירושלים, והוא הגיב בביטול: "יום ירושלים, יום דימונה, תעלו על המדרכה".

אפשר לקבוע די בוודאות שאירוע כזה לא היה קורה היום. כבר לא מעט שנים שיום ירושלים מצוין באירועים בעשרות ערים ברחבי הארץ, וגם בדימונה. צעדות דגלים מתקיימות בערים רבות, תפילות חגיגיות, טקסים, ערבי שירה, והרצאות על העיר אפשר למצוא היום לא רק בירושלים.

השינוי הזה התרחש לא מעט בזכות גרעינים או קהילות דתיות-לאומיות שקיימות בערים הטרוגניות, ופועלות להנכיח בהן את היום הזה, וזו הזדמנות נוספת להכיר בחשיבות הקהילות הללו. אין כמו לחגוג את יום ירושלים בירושלים עצמה, אבל חשוב וגם כיף להרגיש אותו גם במקומות אחרים. לא כולנו יכולים להגיע לירושלים ביום ירושלים, אבל ירושלים יכולה להגיע אלינו.