במבט ראשון אולי קצת קשה לזהות, אבל קו ישיר מחבר בין האמירה של יאיר גולן על "הרג תינוקות כתחביב" ובין פסיקות בג"ץ בנושא מינוי נציב שירות המדינה וראש שב"כ. הקו הזה הוא התפיסה שקנתה לה שביתה במחנה הנאור: אם השליטה במדינה לא בידיהם, אין בקיומה שום עניין וטעם.

נתחיל עם יאיר גולן. בימיו בצבא הוא נחשב למפקד שפועל מול האויב בתוקפנות, וגם התיר לחייליו להמשיך להשתמש ב"נוהל שכן" הזכור לטוב, אפילו אחרי פסיקת בג"ץ שפסלה את הנוהל. הוא אפילו ננזף על כך. גולן לא הפך פתאום לפציפיסט עדין נפש.

אז מה בכל זאת ההסבר למה שגולן אמר? "התייחסתי אך ורק לממשלה הכושלת ביותר בתולדות ישראל", הסביר גולן בעקבות הסערה שהתחוללה, "מי שצה"ל באמת יקר לליבו וחשוב לו, חייב לעמוד באומץ מול הממשלה. חובה עלינו לשמור על צה"ל ועל לוחמיו מפני הממשלה המסוכנת הזו".

גולן לא טיפש. הוא ידע היטב שמילותיו ישמשו כנשק בידי שונאי ישראל במאבקם נגד המדינה ונגד חיילי צה"ל, שהעיתונות הערבית תחגוג על האמירה האומללה, שאנטישמים בכל העולם יצטטו את דבריו בראיונות ובדיונים על המצב בעזה. הוא הבין שכל אלה לא יתעניינו בהסברים בדיעבד על כך שזה נגד הממשלה ולא נגד צה"ל. אלא שמבחינתו וסביבתו, בשם הרצון והצורך לפגוע כמה שיותר בממשלה הנבחרת מותר להקריב גם את תדמית המדינה, ואפילו את חיילי צה"ל. ההתנגדות העמוקה של גולן לממשלת הימין, הרל"בת הקשה שהוא נגוע בה, מצדיקה כל צעד למען המטרה הקדושה של הפלת ממשלת נתניהו.

הדברים דומים גם לגבי פסיקות בג"ץ בראשותו של השופט יצחק עמית. החוק אומר דברים ברורים על מינוי ראש שב"כ ועל הליך הדחתו. יש גם הלכות פסוקות על כך שבג"ץ נמנע מלתת פסקי דין עקרוניים בסוגיה שהפכה לתיאורטית, כפי שקרה אחרי שרונן בר הודיע על התפטרותו. כל זה לא הפריע לשופט עמית לנפק פסק דין, ובעקבותיו הזדרזה היועצת המשפטית לממשלה גלי בהרב־מיארה להודיע כי ראש הממשלה מנוע מכל עיסוק במינוי ראש שב"כ הבא. אם זה לא מספיק, בנוגע למינוי נציב שירות המדינה החוק מבהיר באופן חד־משמעי מהו ההליך הנדרש, בג"ץ בעצמו כבר נדרש בעבר לנושא ואישר אותו, ולמרות זאת בג"ץ בראשות עמית פסק כי הממשלה לא תוכל למנות נציב.

עמית יודע היטב שלא זו בלבד שההחלטות יובילו לשיתוק יכולות של הממשלה והמדינה, וזאת בוודאי הייתה מטרתו, אלא שהן גם יגדילו את העיוות במערכת היחסים בין הרשויות ויחזקו את אובדן אמון הציבור בבית המשפט. ובכל זאת, בידיעה ברורה שהוא כורת את הענף שהוא יושב עליו, בשם סלידתו וחוסר אמונו המוחלט בממשלת ישראל והעומד בראשה - השופט עמית מנסה להוביל בכוח את ישראל למשבר חוקתי. הוא רק מחכה לפיצוץ.

גולן ועמית לא לבד. למרבה הצער יש קבוצה לא קטנה בשמאל, הגרעין הקשה של מפגיני קפלן, שעומדים מאחוריהם. זהו הגרעין שהכריז בזמנו ש"לא יהיה צבא" ו"לא תהיה כלכלה", שקרא לסרבנות אפילו תוך כדי המלחמה. ביסוד המניע שלהם, צריך להודות ביושר, יש נקודה טובה. הם בטוחים עד עומק נשמתם שאם הם לא ישלטו במדינה היא תלך לאבדון, שהדוסים, הצ'חצ'חים ומכונת הרעל יובילו לסיום המיזם הציוני בישראל. הם סבורים שחייבים להציל את המדינה מפניהם. יודעים מה? זה בסדר. יש גם ימנים, דתיים וחרדים שחושבים דברים דומים על מה שיקרה כשתעלה כאן ממשלת שמאל.

הבעיה היא שבניגוד לימנים או לדוסים, הקבוצה בשמאל שבטוחה שהמדינה הזו רשומה על שמה בטאבו מוכנה בשם התפיסה הזו לנקוט צעדים שגם הם יודעים היטב שיפגעו בכולנו, כולל בהם. מבחינתם המדינה רשומה על שמם בטאבו, וכבעלי הבית מותר להם להרוס ולשבור הכול אם זה מה שיציל את הבית שלהם. כשמצרפים לכך את העובדה שהם מחזיקים בעמדות הכוח במדינה, התוצאה קשה מנשוא.