יכולתם לשער מראש את פסיקת בג"ץ בעתירה נגד החלטת הממשלה להפקיד את בחירת נציב שירות המדינה בידי ראש הממשלה, באישור ועדת מינויים מיוחדת, ולא באמצעות ועדת איתור ובהליך תחרותי. ההחלטה לקבל את העתירות ולפסול את הליך המינוי שקבעה הממשלה נכתבה למעשה ברגע שנקבע הרכב השופטים שידון בשורת העתירות שהוגשו בנושא.

כל מי שמכיר מעט את מערכת המשפט יכול היה להעריך בסבירות של 99 אחוזים שהשופטים יצחק עמית ודפנה ברק־ארז יצדדו בקבלת העתירות, ואילו השופט נעם סולברג יסבור שיש לדחותן ויישאר בעמדת מיעוט. לא צריך להיות לשם כך פרשן משפטי או להחזיק במומחיות בקריאת פסקי דין. די בהיכרות כללית עם יחסי הכוחות בערכאת השיפוט העליונה של מדינת ישראל. ואכן, עם פרסום פסק הדין הארוך והמפורט מאוד, 110 עמודים אורכו, לא נרשמה הפתעה. כל אחד משלושת השופטים הכריע בעתירות בדיוק כצפוי, ואף נימק את הכרעתו בהתאם לתפיסת עולמו המוכרת.

השופטים עמית וברק־ארז שמו את הדגש על תפקידו של נציב שירות המדינה כ"שומר סף", בעוד שהשופט סולברג הדגיש דווקא את היותו זרוע ביצועית מרכזית של מדיניות הממשלה. שופטי הרוב טענו בתוקף שהחוק אינו מעניק תשובה לשאלה כיצד יש למנות את הנציב, וממילא יש לפנות למשפט המנהלי - כלומר, להותיר את קביעת דרך המינוי בידי המשפטנים. סולברג, מנגד, טען שהחוק דווקא ברור מאוד וכלל אינו שותק: הוא מפקיד את המינוי בידי הממשלה. מעל כל אלו, עמית וברק־ארז הפגינו בפסיקתם חשדנות עזה, עקרונית ומעשית, כלפי כל צעד והחלטה של הממשלה.

עמית קבע שפסק הדין נתפר למידותיה של הממשלה הנוכחית: "חדשות לבקרים נשמעים דיווחים על ניסיונות להחלשת שומרי סף, יוזמות שונות להגברת הפוליטיזציה בשירות הציבורי ועוד. דומה כי מדינת ישראל עברה מתרבות פוליטית של it is not done לתרבות של it is now done, בריש גלי ובראש חוצות... בעבר מינויים פוליטיים נעשו במסתרים ובפרופיל נמוך, אך כיום אין אפילו ניסיון להסתיר את הכוונה למנות את אנשי שלומם של הדרג הפוליטי". בד בבד השופט סולברג לא היסס לקבוע שלא מצא "ביטוי לכך שנשקלו לצורך ההחלטה שיקולים החורגים מגדרי הרצון להביא למינוי שיהא בכוחו כדי לסייע לממשלה במימוש יעדיה, נוכח קרבה רעיונית־מקצועית".

בסמיכות זמנים לא מקרית למתן פסק הדין אישרה השבוע ועדת השרים לענייני חקיקה את הצעת החוק של ח"כ שמחה רוטמן להפקעת הסמכות לקבוע הרכבים לדיון פרטני מידיו של נשיא בית המשפט העליון. סעיף 27 (א) לחוק בתי המשפט קובע כי "השופט או השופטים אשר ידונו בעניין פלוני ייקבעו בידי נשיא בית המשפט העליון", אך נשיאי העליון לדורותיהם מעולם לא עסקו בסידור העבודה של השופטים, ומי שעוסקים בעבודה הטכנית לאחר שהוסמכו לכך בידי הנשיא הם העובדים המיומנים של מזכירות בית המשפט העליון. כל זה נכון ב־99 אחוזים מהתיקים ה"רגילים". בתיקים בעלי משקל ציבורי משמעותי התמונה שונה. בעבר נהגו נשיאי בית המשפט העליון לשחק עם ההרכבים בתיקים כאלו כרצונם, במטרה להביא לקבלת התוצאה הרצויה להם.

בחלוף השנים, ובעקבות ביקורת ציבורית על השיטה המעניקה לנשיאים כוח כמעט בלתי מוגבל בהכוונת הכרעותיו של העליון, חל עידון מסוים של הנוהג הזה. נשיאי העליון הגבילו את התערבותם לשני אופני פעולה: קביעת הרכבים מורחבים לדיון בעתירות בעלות חשיבות עקרונית, והעברת דיון בנושאים מסוימים להרכב של שלושת השופטים הוותיקים ("הרכב הסניוריטי"). לנוכח העידון הזה טוענים תומכי המערכת שאין טעם בהצעתו של ח"כ רוטמן להקצות את התיקים להרכבי השופטים בדרך ממוחשבת. לדבריהם, הקצאה כזאת רק תפגע בעבודת המערכת, ותהפוך אותה לבלתי יעילה.

ואכן, הצעתו של רוטמן לקביעת ההרכבים בצורה "עיוורת" בידי מחשב מעוררת שאלות כבדות משקל מתחומי הניהול הנכון ומתחומי האתיקה. אלא שקל להבחין שהחלופה - כלומר, השיטה הקיימת - הופכת את בית המשפט לכלי משחק הנשלט בידי אדם אחד, הנשיא. את התפקיד הזה מאייש היום השופט עמית, שכולנו עוד זוכרים כיצד נבחר. רק לאחרונה דאג להעביר כמה עתירות להרכב השופטים הוותיק, וכך למעשה לכתוב את תוצאתן מראש. מלבד העתירות הנוגעות לדרך מינוי נציב שירות המדינה, הועברו להרכב הסניוריטי העתירות נגד חזרתו של השר איתמר בן־גביר למשרד לביטחון לאומי, נגד פיטורי ראש שב"כ, נגד שינוי שיטת בחירת נציב תלונות הציבור על שופטים, נגד החוק להפחתת דמי החבר בלשכת עורכי הדין - וזו רק רשימה חלקית. בכל פעם שהשופט עמית מבקש לוודא שהתוצאה תהיה לרוחו הוא משתמש בכלי הזה, ובכך למעשה מעקר מתוכן את מאמציהם של שרי משפטים בעבר ובהווה לגוון את הרכבו של בית המשפט.

האבסורד חריף יותר במקרה של הדיון בהצעת החוק לשינוי שיטת בחירת נציב תלונות הציבור על שופטים: נגד השופט עמית עצמו תלויות ועומדות תלונות לנציב בעקבות פרשיות ניגודי העניינים שהואשם בהן ערב בחירתו לנשיא. כעת יתחיל הנציב החדש, השופט אשר קולה, לבחון את התלונות. אבל אם לשופט עמית יהיו השגות על הבחירה הוא יוכל לאחר הדיון, המתוכנן לחודש יולי, להביא להדחתו. אכן, שערורייה.

בסיכומה של חוות הדעת שהעביר עו"ד ברק לייזר, היועץ המשפטי של הנהלת בתי המשפט, לוועדת השרים לחקיקה נטען שהצעתו של רוטמן "מגלמת פגיעה במעמדו של בית המשפט העליון והעומד בראשו, וכן באמון הציבור במערכת המשפט בכללותה". נדמה שדווקא המצב הנוכחי, שבו אדם אחד שאינו נהנה מאמון של רבים מאוד בציבור יכול לשלוט באופן מניפולטיבי בפסיקת בית המשפט העליון, פוגע במעמדו של בית המשפט הרבה יותר.