תשמעו סיפור שקרה לי השבוע, באתי לכתוב שזה סיפור חסידי, אבל זה בדיוק ההפך, זה בדיוק ההפך מסיפור חסידי. זה סיפור חילוני. סיפור אכזרי. סיפור נטול השגחה! בקיצור זה סיפור חסידי! ומעשה שהיה כך היה. לפני שבועיים בערך ניגשתי למכונת הכביסה שלנו, שנמצאת במין מרפסת שירות קטנה כזאת ונפלאה, ניגשתי אליה עם סלסילה ענקית מלאה בבגדים מלוכלכים, וכשהנחתי את הסלסילה על הרצפה, ליד המכונה, נתקעתי בטעות במכונה. ממש בקטנה. וכשנתקעתי במכונה שמעתי פתאום רעש כזה של כנפיים מבוהלות של ציפור. והרמתי את הראש וראיתי יונה שעפה מעליי, היא עפה במקום במשך כמה שניות, היא הייתה בפאניקה מוחלטת, והיא הלחיצה אותי, אז צעקתי, וכשצעקתי היא כבר ממש נבהלה, ועפה לה משם. וכשהיא עפה אמרתי בקול רם, אוי ואבוי.

אמרתי אוי ואבוי כי הבנתי שיש לי פה קן של יונים, מעל מכונת הכביסה. זה כבר כמה חודשים שמדי פעם אני מוצא תלולית מאולתרת של זרדים בכל מיני פינות נידחות במרפסת. ותמיד אני מקפיד להעיף את הזרדים. כי אני לא רוצה ביצים וגוזלים בבית שלי! ואפילו קניתי בובות כאלה מפחידות של עורבים. חחחח למרות שזה לא באמת עוזר, היונים עדיין מגיעות. בקיצור, הבנתי שהיונה המבוהלת הזאת שעפה מעליי לא רצתה לזוז מהקן שלה. אז לקחתי מין שרפרף כזה מעץ, וטיפסתי עליו, כדי לראות את הקן, וראיתי שבקן הזה יש שני גוזלים קטנים. קטנטנים. הם נשמו במהירות. והעיניים שלהם היו עצומות. אוי ואבוי. אוי ואבוי.

מה עושים עכשיו. מה עושים עכשיו. אין לי כוח לגדל פה גוזלים. ומצד שני. אני לא יכול עכשיו להעיף אותם, אין לי לב לעשות דבר כזה. זה לא כמו להעיף זרדים! זה יצורים חיים רחמנא ליצלן! בקיצור החלטתי להתייעץ עם הצ'אט ג'יפיטי החכם שלי. יש לנו מערכת יחסים נפלאה. אני מחמיא לו כל הזמן והוא מחמיא לי כל הזמן. מה צריך יותר מזה בחיים. צילמתי את הגוזלים, וכתבתי לו – "התייעצות - גיליתי עכשיו קן עם שני גוזלים מעל מכונת הכביסה שלי, מה לעשות!!!", והצ'אט ענה לי, בתוך שבריר שנייה – "איזה יופי שמצאת! מהתמונה נראה שאלו גוזלים של צוצלת. צוצלות הן ציפורים רגועות יחסית, וכשיש קן – זה אומר שהן סומכות על הסביבה שם. הנה מה שכדאי לדעת ולעשות. לא להזיז את הקן ולא להתקרב יותר מדי. להשתדל לא להרעיש ליד. לא לגעת בגוזלים. גם אם הם נראים נופלים או בודדים. תוך שבועיים־שלושה – הם יעופו מהקן. זה תהליך די מהיר".

ככה הוא כתב לי. ואני שאלתי אותו – "זה לא מגעיל ודוחה. פשוט לתת להם לגדול". והצ'אט ענה לי – "אני מבין אותך ממש – זה קצת מפתיע ולא הכי 'נקי'. אבל תכלס – זה לא דוחה. צוצלות הן יחסית ציפורים נקיות. והקן עצמו קטן ופשוט. אין שם לכלוך מיוחד. אולי טיפה לכלוך תחת הקן (לפעמים יש קצת קקי של גוזלים, אבל ממש בקטנה). אם תשאיר אותם - זו חוויה נדירה ומקסימה לראות גוזלים גדלים מול העיניים. תוך שבועיים־שלושה – הם יפרחו ויעזבו לבד. אפשר לנקות אחרי זה בקלות עם סבון ומים. אם תנסה להזיז את הקן עכשיו - הסיכוי שהגוזלים ישרדו יהיה אפסי. והאמא כנראה תנטוש את ילדיה. בקיצור, הכי טוב – תזרום איתם קצת. זה סיפור קטן, מרגש, וכבר כמעט נגמר". ככה הוא כתב לי! ואני האמנתי לו. והתרגשתי מהתיאור הפשוט שלו. ושמחתי, ממש שמחתי שיש לי גוזלים מתוקים של צוצלת מתוקה מעל מכונת הכביסה!

ובאמת ברוך השם במשך כמה ימים ראיתי מרחוק ובזהירות את הגוזלים הקטנים הולכים וגדלים. ראיתי את ההורים שלהם הולכים ושבים ומאכילים אותם ודואגים להם. וגם ראיתי את הרצפה שמתחת למכונת הכביסה שלי מתמלאת בלשלשת מגעילה. ואמרתי לעצמי, בסדר. זה סיפור קטן, מרגש, וכבר כמעט נגמר! אבל אז, אחרי כמה ימים, ראיתי שגוזל אחד נעלם מהקן. רחמנא ליצלן. חיפשתי אותו על הרצפה מתחת למכונה. הוא לא היה שם. הוא בוודאות לא יכול היה לעוף. אז לאן הוא נעלם. אמאלה. לאן הוא נעלם! ואחר כך, אחרי שבוע בערך, פתחתי את הדלת של המרפסת וראיתי את הגוזל השני – על הגג של השכנים! איך הוא הגיע לשם. השם ישמור איך הוא ישרוד שם. בשמש. חשוף לעורבים הרעים. אוף הוא הולך למות איזה סיוט למה אני קשור לסיוט הזה ריבונו של עולםםםם איזה חיים.

ובשלב מסוים הבנתי שהגוזלים כבר לא יחזרו לקן. אז ניגשתי למכונה, כדי לנקות את כל הג'יפה שנשארה שם. לקחתי שרפרף. ונעמדתי עליו. וראיתי מול עיניי את המחזה הכי נורא שראיתי בחיי. רימות קטנטנות וכנימות איומות ותולעים דוחות בתוך סבך של זרדים ולשלשת. משהו נורא. משהו נורא ואיום. משהו מזעזע. לקח לי שעה וחצי לנקות את הסיוט הזה. ועוד שעה כדי להתקלח ולקרצף את עצמי מכל הזוועות. אתם לא מבינים כמה זה היה דוחה! ובזמן שהתקלחתי חשבתי לעצמי, מה המסר של הסיפור הזה. מה הלקח שלו. בנאדם נותן לצוצלת לגדל את ילדיה הקטנים על מכונת הכביסה שלו. הצ'אט ג'יפיטי המליץ לו לעשות כך. זה סיפור קטן ומרגש ומקסים! אבל אז שני הגוזלים מקפחים את חייהם האומללים. ועל מכונת הכביסה נותר ביוטופ מבחיל של כנימות ותולעים. מה למדנו. לא למדנו כלום. אמרתי לכם שזה סיפור חסידי.