חשיפת מקור ראשון: בית הדין הרבני מתעלם מפסיקת בג"ץ בתיק שמעורבת בו בתו של אחד הדיינים הבכירים במערכת.

במה דברים אמורים? בתיק גירושין חסוי שמתנהל בימים אלה בפני בית הדין הרבני בירושלים, הגיש ירון (שם בדוי) מסמך קשה לקריאה, המתאר את מה שהוא מכנה "שנות גיהינום" של נישואים אלימים, מניפולטיביים ומשפילים (גילוי נאות: ירון מוכר לי משירות המילואים).

לטענתו, רעייתו ניהלה כלפיו מערכה רגשית מתמשכת, שכללה אלימות פיזית ומילולית, השפלות פומביות, הרחקות חוזרות מהחדר ומהבית, שימוש בתלונות למשטרה ככלי איום, והסתה שיטתית של הילדים נגדו. לדבריו היא איימה שוב ושוב שתזמין משטרה, הגישה נגדו תלונות שווא שנסגרו, והפכה את הבית לזירה של פחד ותוקפנות. בצירוף מסמכים, צילומי מסך, תמלולי שיחות ותמונות, הוא טוען שנחסם מחשבונות בנק משותפים, הוצא מהדירה, רושש כלכלית ונאלץ לישון בחדרי ילדים ובמכונית – כל זאת בעוד האישה, לדבריו, הסתירה הכנסות, קיבלה קצבאות והציגה עצמה כקורבן. ירון מתאר מקרים שבהם נעצר סמוך לשבת בעקבות תלונות שווא, סבל מאלימות פיזית כולל בעיטות, חבטות ויריקות. במקביל, כך הוא טוען, הקפיד לשמור על כבוד האישה ונמנע מתגובה פומבית או מהגשת תלונות נגדה, "כדי לא לפגוע בילדים".

אכן, לא ניתן להכריע בסכסוך על סמך צד אחד. תיקי גירושין הם חומר בעייתי לעיתונות בשל המורכבות של הסיפורים והקושי להכריע בין הגרסאות השונות. אבל בתיק הזה קרה משהו יוצא דופן: האישה, בתו של אחד הדיינים הבכירים בישראל, מקבלת מבית הדין סעד יוצא דופן, שאין לבית הדין סמכות לתת לה אותו.

כחלק מאסטרטגיית ניהול התיק, האישה מסרבת להתגרש ואף הגישה בקשה לשלום בית. בשל העומס במערכת נקבע דיון לתאריך רחוק, ובינתיים הגישה האישה בקשה ל"מדור ספציפי", שמשמעותה היא שהבעל ישלם את המשכנתא ואת הוצאות הדיור בדירה המשותפת שבה היא מתגוררת, בנוסף על מזונות ילדים ו"מחציות", כלומר מחצית מהוצאות שונות לצורכי הילדים. תביעתה התקבלה, ועל הבעל הושתו דמי מזונות כוללים גבוהים, אף שהמשמורת קרובה למשותפת.

"מדור ספציפי" היא זכות בדין העברי הנגזרת מזכות המזונות, ובית המשפט לענייני משפחה לא מכיר בה. כאן נכנס בג"ץ, שקבע לאחרונה ש"הלכת שרגאי" תקפה, ולכן לבתי הדין אין סמכות לדון במזונות, אלא אם שני בני הזוג מסכימים לכך.

הבעל ביקש לבטל את ההחלטה מאחר שהוא לא נתן את הסכמתו שבין הדין ידון במזונות. שלושת הדיינים – הרבנים אושינסקי, קאהן ושיינהוז – החליטו להתעלם מפסק הדין של בג"ץ בטענה מעניינת: "מוכרת לנו פסיקת בג"ץ כי הלכת שרגאי בתוקפה והחלטות בתי הדין באשר למזונות – דינם בטלות. מתברר כי הממשלה הניחה על שולחן הכנסת הצעת חוק חדשה...". לטענתם ישנה הצעת חוק חדשה המבטלת את הלכת שרגאי ומעניקה לבתי הדין סמכות לדון במזונות, אם אחד הצדדים כרך תביעה למזונות בתביעת הגירושין. ואולם אין הצעת חוק כזו על השולחן; מה שיש זה מכתב של הרב הראשי דוד יוסף, שהורה על הקמת ועדה שתבדוק את נושא המזונות.

זהו מהלך חריג מאוד של בית הדין הרבני, ולא ברורות המשמעויות המעשיות שלו. נניח שבית הדין הרבני פוסק מזונות בניגוד להחלטת בג"ץ, והאישה הולכת להוצאה לפועל כדי לממש את פסק הדין. האיש יטען מנגד שאין לבית הדין הרבני סמכות. מה יעשה פקיד ההוצאה לפועל?

כאמור, האישה הנהנית מהחלטת בית הדין היא בתו של אחד הדיינים המפורסמים בישראל. לטענת הבעל, הדיין מעורב עמוק בניהול התיק ומממן את הייצוג המשפטי. לדבריו, אותו רב אף חיתן אותם, ורשם לחתן הצעיר והתמים סכום של 200 אלף דולר בכתובה, סכום שאותו האישה דורשת עכשיו כחלק מתנאים לקבלת הגט. בית הדין טרם הכריע בטענות הללו.

וכאן שאלה לדיינים: החלטתם לקחת תיק ולהכריז דרכו מרד בסמכות בג"ץ לקבוע את גבולות הגזרה של הסמכויות שלכם? סבבה. אבל למה בתיק הזה, שיש בו מראית עין לניגוד עניינים? חזקה על הדיינים שהם פועלים ללא משוא פנים. קשה להתעלם מהטעם לפגם שיש בבחירת תיק של "מקורב למערכת" כדי לנהל על גביו מאבקי סמכות מול בג"ץ.