אושיית טוויטר בולטת, שמחזיקה במספר המרשים של 45,000 עוקבים ומרבה להתבטא בענייני השעה, פרסמה אתמול התנצלות על תגובה חריפה שכתבה לצביקה מור. אחרי שפירטה מה כתבה ומה ההקשר, היא הבהירה: "לא ידעתי שבנו חטוף, ואני מתנצלת על זה מאוד. לא מסכימה עם שום מילה שכתב אבל קטונתי מלהביע ביקורת על הורה של חטוף ומעומק הלב מתנצלת על זה".

כולנו עושים טעויות וכל הכבוד למי שחוזר בו ומתנצל בפומבי ובכנות. ולא נזכיר פה את שמה של הכותבת, כי היא לא הנושא. השאלה הגדולה היא איך יכול להיות שצרכן אקטואליה ורשתות חברתיות, עם ידע כנראה גבוה מהממוצע, פשוט לא יודע מיהו צביקה מור.

בשמחת תורה נחטפו לעזה 251 חטופים, נותרו שם 58. 23 מהם בחיים למיטב ידיעתנו, אחד מהם הוא איתן מור שנחטף במסיבת הנובה בזמן שניסה לחלץ גופות. משפחתו קיבלה ממנו אות חיים בזמן עסקת החטופים בקיץ. מן הסתם, לא כולנו מכירים את השמות של כולם, ודאי לא את השמות של בני כל 58 המשפחות. אבל להגיד "לא ידעתי שצביקה מור הוא אבא של חטוף", זו אמירה מפתיעה בערך כמו "לא ידעתי שעינב צנגאוקר היא אמא של חטוף".

לאחר החטיפה, יצא צביקה מור למאבק למען השבת בנו וניצחון במלחמה – אבל בדרך שונה מזו של מטה משפחות החטופים. מור הוא ממייסדי פורום תקווה, שחברות בו משפחות חטופים ומשפחות נופלים, הוא נוסע בכל הארץ, נפגש עם קהילות ועם פוליטיקאים, מפגין וגם מרבה להתראיין. אלא מה, בגדלות נפש ולמרות שבנו נמצא כיום בעזה, הוא לא קורא לעסקת חטופים מופקרת, אלא מנסה לדחוף לניצחון מלא על האויב, להגביר את התמרון הצבאי ולמנוע אספקה, באמונה שלחץ צבאי הוא הדרך הנכונה הן לנצח במלחמה והן להחזיר את כל החטופים הביתה. ומה הוא לא עושה? לא מותח ביקורת על הממשלה, לא מאיים שנבוא איתה חשבון, לא מפוצץ ישיבות בכנסת.

חיפוש מהיר יעלה שבערוצים הגדולים ובכלי תקשורת ה"מיינסטרים" מור זוכה בעיקר למבזקים. וגם בהם, הכותרת לא תהיה קריאה לניצחון, אלא בדרך כלל ביקורת על הממשלה (שלא משחררת את כל החטופים, ומתפתה לעסקה חלקית). למרות שהוא עומד בראש פורום פעיל, הדברים שלו זוכים לפחות הדהוד משל משפחות חטופים אחרות.

נשמע מוזר, לא? הרי החטופים הם הדבר החשוב ביותר, והאקסיומה הבלתי מעורערת היא שלמשפחות החטופים מותר לומר הכול. האם יכול להיות שזה רק בגלל שמשפחות החטופים משתלבות בנרטיב התקשורתי? האם יכול להיות שלאחר שערוצי הטלוויזיה והרדיו הגדולים רצו שהממשלה הזו תלך הביתה הרבה לפני האסון של מתקפת הפתע, די מהר גם התמיכה במשפחות החטופים והמאבק להשבתם הפכו לחלק מהקמפיין הזה?

העיסוק בחטופים זוכה היום רק למסגור אחד: "את כולם עכשיו, לא משנה המחיר, לא משנות ההשלכות". משפחות שחושבות אחרת (אגב, לא רק משפחת מור) לא יקבלו הרבה זמן מסך.

"כל העשייה הזאת 'להעלאת המודעות' היא קמפיין. יש מישהו בעם שלנו, עם הלב הגדול שלו, שלא זוכר את החטופים? יש מישהו בציבור הדתי־לאומי שלא זוכר? כשהם אומרים שצריך 'להעלות את המודעות', המשמעות היא שצריך לשחרר אותם בכל עסקה שתבוא. ולזה אסור להסכים. מעבר לכך, ההבלטה של נושא החטופים בכל הרחובות שלנו מזיקה לחטופים, כי היא מעלה את המחיר. האויב רואה הכול. אמרנו את זה בפורום תקווה כבר מההתחלה, ולכן נמנענו מלבוא לעצרות", אמר צביקה מור בעצמו בריאיון למקור ראשון לפני ארבעה חודשים. המסר הזה הוא לא המסר המועדף על מי שקובע את הטון התקשורתי, ולכן עושים הכול כדי להעלים אותו מהתודעה הציבורית.

אבל אולי לצערם של אותם קובעי טון, הם כבר לא מונופול. ובזמן שהם מדביקים שלל כינויי גנאי (שהעדין שבהם הוא "שופר") לכלי התקשורת שלא רק מחפשים אשמים אלא מקדמים סדר יום אחר, לאומי ושואף לניצחון מלא במלחמה, אולי כדאי שהם יתחילו בעצמם להציע לצרכנים שלהם תמונה קצת יותר מאוזנת.