בימים אלה יושב ראש מפלגת נעם, ח"כ אבי מעוז, מוביל מהלך לתיקון "סעיף הנכד" בחוק השבות. למרות שאני רב אורתודוקסי, אני חש חובה להרים קול מחאה נגד יוזמה זו, לא רק מסיבות חברתיות או מדיניות, אלא דווקא מתוך עומק המסורת היהודית עצמה.

חשוב להבהיר: רבים מעולי חבר העמים אינם יהודים על פי ההלכה, אלא בנים לאב או סב יהודי. מדובר בסטטוס מיוחד המכונה במסורת היהודית "זרע ישראל" - אנשים שיש להם שורשים יהודיים, אך אינם יהודים לפי ההגדרה ההלכתית.

המיוחד בסטטוס "זרע ישראל" הוא שלמרות שאין ביהדות מסורת של מיסיון או רצון לגייר את מי שאינם יהודים, דווקא לגבי "זרע ישראל" קיימת מסורת הלכתית שרואה בחיוב מאמצים להחזירם לחיק האומה דרך השער של גיור. אם כן, סעיף הסבא בחוק השבות שלכאורה נקבעה בתגובה לחוקי נירנברג, יש בה גם זווית המעוגנת במסורת ישראל.

מי שמקדם את התיקון לחוק השבות מתעלם מהמציאות המורכבת של ציבור עולי חבר העמים שזכו לאזרחות ישראלית על פי חוק השבות למרות שאינם יהודים על פי ההלכה. רבים מהם חיים בישראל כבר עשרות שנים, שירתו בצה"ל, תרמו למדינה, ורואים את עצמם כחלק בלתי נפרד מהעם היהודי. ילדיהם ונכדיהם נולדו בישראל, דוברים עברית, חוגגים את החגים היהודיים, ומזדהים כיהודים בכל ליבם. חשוב להדגיש שגם אם אינם יהודים על פי ההלכה, מדובר בציבור שלם שמהווה מקשה אחת עם יהודים גמורים במשפחותיהם.

מדהים בעיניי כיצד אותם פוליטיקאים המתהדרים בדאגתם ל"זהות היהודית" מוכנים ליצור קרע עמוק בעם ישראל ולדחוף מאות אלפי ישראלים אל מחוץ למעגל היהודי. האם כך נראית אהבת ישראל? האם זו דרכה של תורה?

אחת הבעיות המרכזיות היא שמערך הגיור בישראל הפך למחמיר הרבה מעבר למה שההלכה דורשת. קיימת פסיקה הלכתית מבוססת המאפשרת גיור מקל יותר מזו הנהוגה ברבנות היום, ונכתב על כך ספר חשוב לאחרונה. גישה זו היא במחלוקת אבל היא בוודאי ראויה להתמודדות המיוחדת של שיבת ציון לאחר נפילת מסך הברזל.

במקום לפעול לתיקון "סעיף הנכד", היה ראוי שהממסד הדתי יפעל לתיקון מערך הגיור - להנגיש אותו, להפוך אותו לידידותי יותר, ולהתאים אותו למציאות המורכבת של ימינו. במיוחד היה ראוי להקל על גיור בשער הנישואין, שם הנושא הופך לאקוטי הן עבור הזוגות והן עבור ילדיהם העתידיים.

אני מכיר מקרוב משפחות רבות שהגיעו במסגרת חוק השבות, שנאבקות שנים בבירוקרטיה של מערך הגיור בישראל. רבים מהם מוותרים בדרך, לא בגלל חוסר רצון להתגייר, אלא בשל החומות הגבוהות שהרבנות מציבה בפניהם.

אדגיש - איני מציע לוותר על תהליך גיור כהלכה. אך יש מרחב הלכתי משמעותי שאינו מנוצל. יש אפשרות לקיים גיור כהלכתו מבלי להפוך את התהליך למסע ייסורים בלתי אפשרי לכל מי שאינו מתכוון להיות דתי או להעמיד פנים שכך.

תיקון "סעיף הנכד" יכניס טריז נוסף בין הציבור הדתי לחילוני בישראל. במקום לחבר, הוא יפריד. במקום לקרב, הוא ירחיק. במקום לחזק את הזהות היהודית, הוא יחליש אותה.

אסיים בנקודה אישית: מעולם לא הייתי מכנה את הציבור הזה "גויים" כפי שעשו תומכי החוק. מבחינות רבות, הם כבר חלק מהעם היהודי - הם חיים כאן, נלחמים כאן, סובלים כאן ושמחים כאן. חסר להם רק המהלך הפורמלי של הגיור. במקום לדחוף אותם החוצה בתיקון חוק השבות, עלינו לשאול את עצמנו: כיצד אנחנו, כחברה יהודית, יכולים לסייע להם להשלים את המהלך ולהפוך באופן מלא לחלק מהעם היהודי?

זוהי, לדעתי, הגישה היהודית האותנטית.