"אנשי הגשם מתכווצים במעיליהם / הם כבר למדו איך להצניע את עצמם / טיפות גדולות זולגות מכחול לילותיהם / טיפות גדולות זולגות על עלבונם" (רחל שפירא).

א. אהרן הכוהן חי במידה רבה בצילו הרחב של אחיו, משה רבנו. עם זאת, יש לנו פינה חמה מאוד בלב אליו, כנראה מהלל הזקן, שחי כ־1,250 שנה אחריו והורה לנו להיות מתלמידיו של אהרן – אוהב שלום ורודף שלום, אוהב את הבריות ומקרבן לתורה. לא ברור איך היינו - חלילה, בטעות - מתייחסים לאהרן לולא דבריו הנכונים של הלל הזקן. המעשה הכרוך בו יותר מכול הוא מעשה העגל, שהפיל אלפי חללים בעם ישראל, גרם לשבירת הלוחות וכמעט להשמדה של עם ישראל, ואף הטיל את צילו על עם השפ גם בהתפלגות הממלכה בימי ירבעם ועד לגלותם של עשרת השבטים. אהרן חטא גם בדיבורו עם מרים על נבואת משה, וכשל יחד עם משה בבלימת חטא המרגלים ובמי מריבה. 250 נשיאי עדה חשובים אכן דרשו להדיחו במעשה עדת קורח.

הלל הצליח במאמרו זה לשנות את זווית ראייתנו על אהרן, ולראות בנוסף לעגל גם את ריצתו של אהרן אל "קו האש" בין החיים ובין המתים במגפה שפרצה, כשהוא שם נפשו בכפו, עובר על מצוות התורה ומקטיר קטורת מחוץ למקדש כדי לכפר על העם; לראות את אהרן המלווה את משה אל פרעה בדרכו המסוכנת, בעת ששבעים הזקנים "נשמטו אחד־אחד"; לראות את אהרן הנכנס למקדש לכפר על העם למרות מות שני בניו בו במקום, ועוד. הלל מצליח אפילו לשנות את זווית ראייתנו על חלקו של אהרן במעשה העגל מכוח היותו רודף שלום.

ב. אפשר שבעוד שנים יקום היסטוריון בדמותו של הלל, ויביט כך גם על ראש שב"כ הפורש עתה, שאנחנו – כמו 250 נשיאי העדה – כל כך אוהבים לשנוא אותו ולתלות בו את כל האסונות שקרו לנו מיום שמחת תורה.

איש מאיתנו אינו בקי דיו בפרטי השיקולים בליל שמחת תורה – האם להפנות את המאמץ הצבאי צפונה או דרומה. איש מאיתנו אינו בקי דיו בפרטי נקודות החיכוך והמחלוקת בין ראש שב"כ לממשלה. ברור גם לי שהיו טעויות חמורות בשיקול הדעת בדברים הנזכרים: ההתראה בבוקר שמחת תורה, איתמר בן־גביר בהר הבית, מעצר ללא עורך דין וכולי. אך אפשר שההיסטוריון שיקום יחדש לנו שלא רק אהרן עם קטורת במחתתו רץ אל קו האש מול מלאך המוות במגפה, אלא גם ראש שב"כ רץ מאות פעמים עם אנשיו – לפני שמחת תורה ואחרי פרוץ הקרבות – אל קו האש מול מלאך המוות הזה. אפשר שההיסטוריון יחדש לנו שלא רק אהרן הסתכן בכניסה לקודש־הקודשים אחרי מות בניו ובכניסה עם משה אל ארמון פרעה, אלא גם ראש שב"כ ואנשיו הסתכנו בכניסה למקומות חסויים, גם אחרי שאנשיהם נפגעו. אולי יחדש לנו שגם מעשי העגל הרבים (הטעויות) שעשה (או שלא עשה) ראש שב"כ – על מחיריהם הגדולים – נבעו אצלו מכוונה טובה, ולא בהכרח מבגידה בעם ובמדינה, מניסיון להשתלטות כוחנית עליהם בעזרת ה"דיפסטייט". אולי שמא בחלקם הוא אפילו צדק, או צדק חלקית.

ג. התורה קובעת נחרצות ש־250 נשיאי העדה חטאו, למרות נימוקיהם כבדי המשקל נגד אהרן. מעיון בהלכות לשון הרע למרן "החפץ חיים" אני חושש שאף שאנו ניזונים ממקורות שרובם מהימנים עלינו (יחסית), אפשר שאנו חורגים מן המותר אל האסור בשיפוטנו על רונן בר. לילות רבים מדי יכולנו לישון משום שהוא ואנשיו לא ישנו בהם, ושבתות רבות יכולנו לשבות בבית הכנסת וליד שולחן שבת משום שהוא לא שבת בהם.

כפיות טובה אינה מצווה גדולה. כך נהגנו בעבר כלפי הרמטכ"ל הקודם, הרצי הלוי, וכלפי קצינים בכירים נוספים שפרשו טרם זמנם בראש מורכן מדי. לא בדקנו את כל הפרטים. הנזק מחשדנותנו כלפיהם ומאי הכרת הטובה כלפיהם עלול לעלות לנו במחיר גבוה מאוד בדורות הבאים, כשנרצה לראות את כוחות הביטחון ממשיכים כעמוד השדרה המשותף לכולנו. במקרה של רונן בר הגדלנו לעשות, ולכן באתי על הכתוב.