כבר יותר מחודש שמדינת ישראל מתנהלת בלי נציב שירות מדינה. לא מינוי קבוע, לא ממלא מקום, לא מישהו שמחזיק את ההגה זמנית. פשוט – אף אחד.

למי שלא יודע: נציב שירות המדינה הוא לא סמל ולא קישוט. הוא מוביל את שירות המדינה, המקביל של ראש אכ"א בצה"ל אם תרצו. הנציב אחראי על המינויים בשירות, על תקני כוח האדם, על אפיקי הקידום, על הגיוון, על מניעת נטישת העובדים, על הגיוס, על ביסוס תחושת השליחות בשירות הציבורי, על ההכשרות ועוד.

ללא נציב, כבר אפשר לראות שאין תיאום מערכתי בתוך הממשלה בכלל ובנציבות בפרט בסוגיות הקשורות להון האנושי ולניהול המערכת. אין מדיניות כוללת, אין החלטות מהותיות. מעבר לנציבות עצמה שבה יש מנהלים ומנהלות מסורים, ברמה המערכתית כמו כל ארגון ללא מנהל, הדבר מחזיק לתקופה קצרה. כשאין מנהל – המערכת לא עוצרת אלא נשחקת, הופכת לעבודה טורית יותר ויותר, נעשית איים - איים ללא חוט מקשר.

ההשלכות של היעדר הנציב מורגשות כבר עכשיו בשטח. פרויקטים לאומיים מתעכבים, תהליכי קבלת החלטות משתרכים, ואנשים טובים מרגישים תקועים במערכת שאיבדה את הכיוון. בזמן שאנחנו ממתינים למינוי, אלפי עובדי מדינה מגיעים לעבודה, אך מערכת ההון האנושי שאמורה לדאוג ולהוביל אותם, פועלת ללא הכוונה אסטרטגית וללא הכרעות בסוגיות מהותיות.

אבל לא די במינוי בשביל המינוי. שירות המדינה לא זקוק לנציב "לפרוטוקול", אפילו כזה שעומד פורמאלית בכל תנאי הסף. השירות זקוק לנציב רעב. נציב שבא לעבוד. שמגיע עם תשוקה אמיתית לקחת את השירות הציבורי ולהפוך אותו למנוע חדשנות, עוצמה ותקווה. רבות נכתב במשך השנים על הדברים הדורשים שינוי, אך חסר את הדמות שתבוא ותחולל שינוי בסדרי גודל ששירות המדינה זקוק להם.

המינוי של נציב שירות המדינה הוא הכרעה משמעותית במיוחד בגלל משך זמן המינוי והכוח שלו לחולל שינויים בשירות הציבורי. מדובר בתפקיד לשש שנים – פרק זמן שמאפשר לחולל שינויים מהותיים ולראות תוצאות. היציבות הזו היא יתרון עצום למי שמגיע עם חזון ותוכנית פעולה.

שירות המדינה של 2025 מתמודד עם אתגרים עצומים: שירות שנמצא בתחרות מול המגזר הפרטי על כוח אדם איכותי, שירות בירוקרטי שזוכה לאמון ציבורי נמוך ומרחיקים צעירים שחושבים שהוא לא רלוונטי לגבם. ובתוך השירות מניעת נטישת מנהלי ביניים ובכירים, אתגרי 'היום שאחרי השביעי באוקטובר', תחושת קיפאון שמדכאת יוזמה וצורך בקפיצות דרך טכנולוגיות ותפיסתיות בניהול ההון האנושי שלו. אתגרים לא חסר. נציב שבא לעבוד - דווקא כן.

כל יום שחולף ללא מנהיגות ברורה לשירות המדינה מעמיקה את המשבר. הפער בין המגזר הציבורי לפרטי הולך ומתרחב – לא רק בשכר, אלא בתרבות הארגונית, ביכולת ליזום ובהזדמנויות לשנות ולייעל באומץ. איך תהיה למדינת ישראל מערכת ציבורית מתקדמת ויעילה אם אין מי שמוביל אותה?

המשמעות של שירות מדינה מתפורר היא המשך ירידה באמון הציבור במוסדות המדינה, ופגיעה באיכות החיים ובחוסן הלאומי. כשהשירות הציבורי מתדרדר, מי שנפגעים ראשונים הם האזרחים שתלויים בו יותר מכל – השכבות המוחלשות והפריפריה.

המלחמה בכלל והמשבר הנוכחי בישראל הוא הזדמנות לחשיבה מחודשת על מה שירות המדינה צריך להיות. האם אנחנו מוכנים להשקיע בבניית שירות מדינה מוביל וחדשני? האם אנחנו מבינים שהשירות הציבורי הוא תשתית קריטית לחברה דמוקרטית בריאה?

שירות המדינה הוא לא רק מערכת – הוא מנוע חיוני למדינה מתפקדת, שוויונית, חזקה. בלי מינוי נכון – הוא פשוט ימשיך לדעוך, ואיתו גם היכולת שלנו להתמודד עם האתגרים הלאומיים הגדולים שעוד לפנינו.