לאחרונה, על רקע התמוטטות משטר אסד בסוריה, עולה השאלה מדוע על ישראל לשקול התערבות להגנת הדרוזים המותקפים שם. התשובה אינה נעוצה במניעים הומניטריים או בקשרי משפחה עם הדרוזים בישראל, כפי שחלק טוענים. הרי קבוצות אתניות רבות ברחבי העולם סובלות מאלימות, ובמרבית המקרים אין בכוחנו או ברצוננו להתערב. אז מדוע במקרה הזה צריך להתערב? התשובה טמונה באינטרס הביטחוני הישראלי, שהוא המצפן הבלעדי המנחה את פעולות צה"ל: שמירה על ביטחון המדינה, אזרחיה וגבולותיה.

כדי להבין זאת, יש לבחון את המציאות הגיאו-פוליטית החדשה בסוריה לאחר נפילת אסד. עם קריסת המשטר, נוצר ואקום כוחות באזור החיץ הסמוך לגבול ישראל ברמת הגולן. ואקום זה עלול להתמלא במהירות על ידי כוחות עוינים, כמו המשטר החדש בהנהגת אחמד א-שרע, שכוונותיהם כלפי ישראל אינן ברורות. זו הסיבה שישראל מיהרה לתקוף יעדים צבאיים של צבא אסד מיד לאחר נפילתו – כדי למנוע מיכולות אסטרטגיות ליפול לידיים הלא נכונות. אותו היגיון חל על המצב הנוכחי באזורי הדרוזים בסוריה.

הדרוזים, המרוכזים בעיקר בג'בל אל-דרוז וביישובים כמו חאדר הסמוכים לגבול, נתונים כעת תחת מתקפה קשה. א-שרע, המוביל את החזון לסוריה סונית אחידה, רואה בדרוזים – כמו גם בנוצרים ובעלאווים – מכשול לתוכניותיו. הוא אינו רק מאפשר את הטבח בהם, אלא אף מעודד אותו. לאחרונה, התגברה האלימות נגדם ועשרות דרוזים נהרגו בקרבות עם כוחות סונים קיצוניים. בתגובה, ישראל ביצעה תקיפות אוויריות מדויקות נגד מטרות הצבא הסורי החדש ופינתה מספר דרוזים פצועים לטיפול רפואי בישראל. במקביל, הדרוזים בישראל יצאו להפגנות המוניות תוך חסימת כבישים בצפון וקריאה לממשלה לפעול במהירות להגנת אחיהם בסוריה. את הדבר הזה אסור לאפשר, כדי לא לתת את המסר שישראל תוקפת בסוריה רק בגלל הפרות סדר כאלה.

מבחינת ישראל, הדרוזים בסוריה מהווים מעין "חומת מגן" על גבול ישראל. הם כוח חמוש, נחוש להגן על יישוביו ועל נוכחותו ההיסטורית באזורים אלה, ובכך משמשים חיץ בין ישראל לבין הכוחות הסונים הקיצוניים בסוריה. נוכחותם היציבה באזורים אלה משרתת את האינטרס הישראלי למנוע התבססות של גורמים עוינים סמוך לגבול. יתרה מכך, הגנה על הדרוזים אינה רק עניין טקטי מקומי, אלא מהלך אסטרטגי רחב יותר. על ידי תמיכה בדרוזים, ישראל משדרת מסר ברור למיעוטים אחרים בסוריה – נוצרים, כורדים ואחרים – כי שיתוף פעולה עמה עשוי להבטיח הגנה וביטחון. יצירת רשת של בריתות עם קבוצות מיעוט בסוריה יכולה לחזק את מעמדה של ישראל באזור, במיוחד בתקופה של חוסר יציבות. ישראל כבר הוכיחה בעבר את יכולתה לכונן קשרים מהירים עם הדרוזים בחאדר וביישובים אחרים, ומהלך כזה עשוי להרחיב את ההשפעה הישראלית מעבר לגבול.

עם זאת, חשוב להדגיש שני דברים: ראשית, התקיפות בסוריה צריכות להתבצע רק ללא סיכון לחיילי צה"ל, ולכן אין לסייע קרקעית עם כוחות חי"ר ושריון אלא רק עם חיל אוויר וארטילריה. שנית - התמיכה אינה צ'ק פתוח. האינטרס הישראלי הוא דינמי, והגנה על הדרוזים תהיה מוצדקת כל עוד היא משרתת את ביטחון ישראל. בעבר, הדרוזים בסוריה שיתפו פעולה לעיתים עם משטר אסד, ואם יחזרו לבריתות דומות עם גורמים עוינים לישראל, המדיניות כלפיהם תצטרך להשתנות בהתאם, עם כל ההערכה הרבה לאזרחי ישראל הדרוזים. המטרה המרכזית נותרת תמיד זהה: שמירה על ביטחון המדינה. כל פעולה שאינה מקדמת מטרה זו – אינה ראויה להתבצע.