ב-7 ביולי 1948 הסתיימה ההפוגה הראשונה במלחמת העצמאות. צה"ל חזר להילחם לאחר הפוגה שנמשכה כחודש, ועמד בפני "קרבות עשרת הימים" שהכריעו את כף המלחמה. 

במובן רחב, גם היום התאריך הוא 7 ביולי 1948. החל מאמש (מוצ"ש) צה"ל מחלק צווי 8 לעשרות אלפי לוחמי מילואים שיתגייסו בימים הקרובים לשירות מבצעי שעתיד להיכנס להיסטוריה, כי גם הוא יכריע את גורל המלחמה, באיזה אופן? זה תלוי בנו.

חלוקת עשרות אלפי הצווים היא רגע ההכרעה במאבק בין הציבור לבין התקשורת ומחרחרי התבוסה מבפנים. במשך חודשים מפמפמת התשלובת הזו את הקביעה לפיה לא תהיה התייצבות. עכשיו נראה אם הם אכן צדקו, או ששוב הם משקרים לנו בשירות האויב, כמו לכל אורך המלחמה.

זהו גם רגע אמת בין הצבא לבין חיילי המילואים. עשרות אלפי אזרחים עומדים לעזוב הכל, את המשפחה, הפרנסה, החיים עצמם ולהתחייל מחדש לפרק זמן שכרגע מתוחם לעשרות רבות של ימים, חלקם בפעם הרביעית והחמישית מאז החלה המלחמה. דשדוש בלחימה יהיה בזבוז אסוני של אשראי יקר ואולי אחרון של המשאב חסר התחליף של המוטיבציה והנכונות של לוחמי המילואים. מחץ תוקפני בלחימה וצבירת הישגים תוך העדפה עליונה של ביטחון כוחותינו על פני יתר השיקולים, יהיה ניצול נכון של האשראי היקר מפז של צבא המילואים, שגם יניב לילדינו ולנו ביטחון לשנים רבות קדימה.

ואולם, כניסת המלחמה אל השלב המכריע שלה היא בעיקר רגע אמת בין הממשלה לציבור.

הציבור תובע את הכנעת האויב וקביעת קנה מידה חד משמעי ולא נתון לפרשנות, לגבי התבוסה המלאה והשלמה שנוחל מי שטובח ביהודים. תבוסה שתפיל אימה לדורות על אויבינו בכל המזרח התיכון ותהדהד בעולם כולו. צריך להציג עמדה ישראלית נחרצת משדות המוסר האנושי האוניברסלי, ולפיה מקום שהוציא מקרבו רוע ברברי ומוחלט, בגיבוי חברתי גורף לפשעים, דינו להיהרס ולהיעלם מן העולם.

כשחזר צה"ל מההפוגה הראשונה של מלחמת העצמאות, עם הנחיה ברורה מהדרג המדיני, הוא לא גמגם ולא היסס. בתוך עשרה ימים הוא הביס את כל צבאות ערב, השתלט על הגליל התחתון, על השפלה ועל פרוזדור ירושלים וקבע את תוצאת המלחמה.

מבחינת המשמעות הרת הגורל, אנחנו ברגע מקביל. אסור לנו לגמגם, להסס, להתלבט. המגמה במערכה העומדת בפתח צריכה להיות ברורה בדיוק כמו אז, גם בעזה, גם בלבנון וגם בסוריה: ריקון השטח מנתיני האויב, תמרון אגרסיבי, השתלטות והחזקה בידינו לזמן לא מוגבל.

במצב הקיים, נוכח סרבנות חמאס לכל סוג של עסקה שאינה כרוכה בכניעה ישראלית, זה גם מה שבסבירות הכי גבוהה יחזיר לנו חטופים.

זה הרגע. אם יחמוק מאיתנו, זו תהיה בכייה לדורות. ונבוא חשבון עם מי שהחמיצו אותו.