פעמים רבות כותרות שחורות מעטרות את הכתבות בנוגע להתיישבות: השתלטות פלסטינית, פיגועים, מבצעים צבאיים או תאונות. אבל בהתבוננות מדוקדקת יותר אפשר להיזכר שדיווחנו מעל דפי העיתון הזה לאורך השנה על לא מעט רגעים היסטוריים שמספרים על תנופת הבנייה וההתפתחות שפוקדת את הרי יהודה ושומרון.לא מעט דברים טובים נעשו: אלפי יחידות דיור אושרו לבנייה, הממשלה נתנה אור ירוק ל־13 יישובים שחיכו להכרה, חמישה יישובים חדשים הוכרזו, כבישים הורחבו ושופצו וחדשים נפרצו, עסקים נפתחו וכרמים ניטעו.

גם באזורים של "סור מרע" נעשתה לא מעט עבודה: במאבק נגד הבנייה הבלתי חוקית הערבית ששוטפת את שטחי B ו־C נרשמה התקדמות. מספר פעולות האכיפה בתחום עולה, אומנם במתינות שרחוקה מלהדביק את קצב הבנייה המדאיג - אבל הכיוון חיובי.

אם צריך לבחור נקודה אחת של אור בתוך מכלול העשייה הציונית, היא בלי ספק כוללת עדר כבשים, משפחה צעירה וכמה נערים מתנדבים. מפעל החוות הולך וגדל, והוא העוגן החשוב ביותר במאמץ השמירה על השטחים הפתוחים ועתודות הקרקע של ישראל מפני השתלטות עוינת שמטרתה הקמת מדינה פלסטינית. כמספר הזכויות שרשומות על שם כל חווה, כך מספר הקטגורים שיימצאו לה. רק השבוע פרסמה נורית יוחנן ב"זמן ישראל" כתבה המלינה על כך שיותר מאלף פלסטינים עזבו את שטחי C בעקבות התפשטות החוות.

לפעילות החוות יש השפעה אדירה על תמונת המצב ביהודה ושומרון לא רק בהיבט של השמירה הפיזית על הקרקע. החוות מספקות הגנה על הטבע ועל אתרים ארכיאולוגיים, יוצרות בקרב המתיישבים השפעה תודעתית המחברת אותם למרחבים הפתוחים, והן משחררות אותם מהחיים מאחורי הגדרות. יש להן השפעה דרמטית על הביטחון, משום שנוכחות אזרחית בשטח מחייבת אחיזה ביטחונית טובה יותר. החיבור בין התיישבות וביטחון מעולם לא היה ברור כמו במלחמה הזו.

כשכל כך הרבה פיח מן המלחמה ממסך את התמונה, טוב להתכוון בתפילה במילים "ותחזינה עינינו בשובך לציון ברחמים", ולבקש בלחש שהעיניים יצליחו לראות את הפלא המתרחש כאן מולנו. אם אפשר, שיהיה בקצת יותר רחמים.