א. הרמטכ"ל הנוכחי אמר שהתורפה של צה"ל היא חיסרון בכוח אדם במלחמתו על המשך קיומה של המדינה. האחריות על כך מוטלת על חלקים ניכרים בשמאל הישראלי, החומקים בדרך זו או אחרת משירות ביחידות הלוחמות בצה"ל, וגם על רבים החשים שמיצו את שירות המילואים במלחמה הזו, ופוטרים את עצמם מלשאת בהמשך העול הכבד.

אין ספק שלסירובו של רוב הציבור החרדי לשתף פעולה עם מאמצי הגיוס יש משקל מכריע בחסרון כוח האדם. החיסרון הזה מכריע כבר עכשיו בחזיתות בעזה, בצפון וביו"ש. הוא עלול להיות קריטי עד לסימן שאלה על המשך קיומנו בעתיד מול הרוחות הנסתרות הנושבות מכיוון טורקיה, מצרים – לשתיהן צבאות מן החזקים בעולם – ואיראן. לא נזכיר כרגע יותר מ־10 מיליון פלסטינים שמחכים בגבולנו המזרחי.

ב. בימים אלה עולה מחדש הדיון בחוק הגיוס, שעלול לתת עיגון חוקי לשנים רבות לפטור כמעט גורף משירות לציבור החרדי, עם תיקונים והסתייגויות קלי ערך. בליכוד ובמפלגות החרדיות מפעילים לחץ כבד מאוד על מפלגת הציונות הדתית כדי שתתמוך בו.

מתן עיגון חוקי לפטור משירות לציבור החרדי, ששונה מההסדר הזמני שקיים היום, כמוהו כמחיקת מצווה מפורשת בתורה. מבחינה ציונית, עיגון כזה משמעו שינוי הדגל וההמנון של המדינה יחד עם מגילת העצמאות. אם מפלגת הציונות הדתית חלילה תיענה לכך, בעיניי היא תאבד את הזכות העקרונית לקיומה. במצבה הלא ברור בסקרים תהיה לכך גם משמעות מעשית.

החרדים מאשימים את מפלגת הציונות הדתית שבהתנגדותה היא אינה נאמנה להסכמים הקואליציוניים עמה, אך זה אינו נכון. הם מדלגים בהאשמתם על כך שמדובר כאן בדבר עקרוני מאין כמותו לעצם היותה מפלגת ציונות דתית.

חוק שיפלה בין דם לדם אינו יכול לבוא בחשבון. בטענותיהם הנציגים החרדים לא התמודדו עם ההצדקה של החוק שהם דורשים. אילו תבעו זאת רק ללמדנים ומתמידים מובהקים הייתי מחריש, אף שלדעתי על כולם להתגייס. גם חילול השם שבדרישותיהם היה מתמעט.

במציאות הנוכחית של פטור גורף לכולם, יחד עם שאיבת תקציבים גדולים – חילול השם הוא נורא, בעיקר סביב נסיעות של חרדים לטיולים בחו"ל וטיוליהם בארץ.

ג. הנטייה הטבעית היא להאשים את המפלגות החרדיות בסחטנות, לכאורה, גם בחוק הפטור מגיוס וגם בתקציבים. זה אינו נכון: כל עוד המפתח לקיומן של הממשלה והקואליציה נמצא בידי החרדים, אך טבעי שהם יתבעו לעצמם כל מה שבכוחם לתבוע. האשמה העיקרית במצב זה מוטלת על מפלגות המרכז – ישראל ביתנו והמחנה הממלכתי – ולא פחות מהן על בנימין נתניהו והליכוד, שאינם משתפים פעולה באפשרות לכניסתן של מפלגות המרכז לקואליציה. הם גורמים בכך לכשל הגיוס החרדי. קיימות בעיות לא קלות בשיתוף הפעולה הנדרש, אך הן ניתנות לפתרון.

אין בכוונתי לדחיקת המפלגות החרדיות מן הקואליציה. אני חושב ששותפותן חשובה וחיונית. כוונתי רק ליטול מהן את המפתח לקיומה של הקואליציה, ולאפשר לממשלה להתקיים גם מול איומים בפרישה ממנה. המשך ישיבתם בממשלה שבה לא ישמשו לשון מאזניים יאפשר משא ומתן גמיש ונכון יותר על גיוס החרדים, בשיתוף עם נציגיהן. משא ומתן כזה, בדרך שתאפשר גם הטלת עיצומים מרתיעים על מי שאינם מתגייסים ללא סיבה מוצדקת, אינו מתקיים כיום. מהלך כזה יחייב גם את צה"ל להמשיך את מתווה חטיבת חשמונאים ביחידות נוספות. הוא יחייב גם את הרבנים החרדים לשתף פעולה וללוות את המתגייסים החרדים בעת שירותם, ולחזק אותם מבחינה תורנית. אם תרצו – אין זו אגדה.

ד. מילה לסיום: חרדים לא מעטים התגייסו בשנה האחרונה, גם ליחידות קרביות. תורתם ומצפונם לא נתנו להם לעמוד מנגד. מספרם היחסי קטן ואין די בהם, אולם הם עצמם ראויים לכל שבח ולכל עידוד.