בזמן שישראל החלה לפעול בעוצמה ברצועת עזה רק לאחר תום הפסקת האש, שגרה חדשה הולכת ונרקמת לנגד עינינו בלבנון: שגרת מלחמה תוך כדי הפסקת אש רשמית. יותר מחמישה חודשים לאחר כניסת הפסקת האש לתוקף, צה"ל ממשיך ותוקף אתרים של חיזבאללה ומחסל פעילים בכירים וזוטרים כמעט מדי יום, ולפעמים גם פעמיים ביום.

הנה רשימה של סיכולים ממוקדים ותקיפות רק מהשבוע וחצי האחרונים: חסין עזת עטווי, מפקד באלגמע'ה אלאיסלמיה, ארגון טרור סוני שנמצא בקשר הדוק עם חיזבאללה, חוסל מהאוויר בכפר דאמור, ליד ביירות ב-22.4. כמו כן, באותו יום חוסל גם פעיל חיזבאללה בשם עלי כאיד האשם בכפר חניה. שניהם נפצעו בעבר בניסיונות חיסול קודמים; יומיים קודם התרחשה הפצצה כבדה ונרחבת של אתרי חיזבאללה בהרי ארנון (20.4); באותו יום חוסל חוסיין עלי נאצר, סגן אחראי יחידת 4400 של חיזבאללה, כשנסע ברכבו בנפת צידון; כמה שעות מאוחר יותר חוסל גם עלי בכר איוב, גם הוא פעיל חיזבאללה, בכפר חולא; חליל עלי קאסם, פעיל נוסף, נהרג בתקיפה מדויקת מהאוויר בין עייתא א-שאב למרווחין ב-18.4, ובו ביום חוסלו שני פעילי חיזבאללה נוספים, מוחמד ג'עפר מה'א עבדולא ומוחמד ראיד עבדולא; יום קודם חוסל עבד נבי חיג'אזי מכפר בלידא (17.4), וכן היו תקיפות מדויקות בכפר חנין (16.4) ובעייתרון (15.4) שבהן נהרגו שני פעילי חיזבאללה נוספים.

לצד החיסולים הממוקדים וההפצצות של אתרי חיזבאללה, צה"ל שב ותוקף בדרום לבנון גם מבנים יבילים, כלים הנדסיים, טנדרים וכלי רכב של טכנאים, כדי למנוע שיקום של תשתיות בדרום המדינה. כפי שאמר לי שר בכיר שלא לייחוס, זה נעשה בהכוונה ישירה של הממשלה. לא יהיה שיקום לדרום לבנון לפני שחיזבאללה ימסור את נשקו.

משהו השתנה בדוקטרינה הצבאית של מדינת ישראל, וזה בא לידי ביטוי כמעט כל יום מבלי ששמנו לב. מה שפעם היה יוצא דופן, הפך לשגרה מעוררת פיהוק. זה הסיפור האמיתי. אסון 7 באוקטובר לימד אותנו שאין להשלים עם נוכחות צבאית על גבולנו ויש לפעול להשמדתה בצורה עקבית ורציפה, וישראל מיישמת את הלקח הזה בצורה נחרצת. באופן סמלי מאוד, הבשורה על כך ששלושה אנשי מוסד, גבר ושני נשים, שהיו אחראים למבצע הביפרים, ידליקו משואה ביום העצמאות השנה, הגיעה ביום שבו אש פרצה בבית הקברות של חיזבאללה בכפר באזוריה, שבו נולד נסראללה.

גם שני המקרים שבהם נורו רקטות לצפון, פעם אחת לאזור מטולה (22.3) ופעם שנייה לאזור קריית שמונה ותל חי (28.3), היו פעילות של שלוחות לבנוניות של ארגוני טרור פלסטיניים. חיזבאללה משותק. את המילה "מורתע" הוצאנו מהלקסיקון אחרי 7 באוקטובר. אפשר להכניס לשם מילה חדשה: משותק. ישראל נוקטת חופש פעולה כמעט מוחלט מול האויב, תוך הפגנת דומיננטיות, מבלי שהוא מעז להרים את הראש. אנחנו תוקפים והוא מבליג. פעם אחר פעם, במה שכבר הפך לטבעי לגמרי. בצפון אף אחד כבר לא מרים את הרעש כששומעים את המטוסים עוברים מעלינו לתוך לבנון בדרך לעוד לקוח.

תחושת הביטחון העסיקה ועוד תעסיק את תושבי הצפון, שהבוקר (ד') התעוררו דווקא בשל טיל מתימן ולא מלבנון. אבל אם שמים בצד את הטראומה, את הרגשות ואת החששות, מבחינה שכלית קרה, המציאות הביטחונית שבה חיים היום תושבי הצפון, ערב יום העצמאות ה-77 למדינת ישראל, היא מציאות שמעולם לא חווינו.

האיום המרכזי שניצב במשך שנים ארוכות על גבולנו טופל ביד קשה; מנהיג הארגון חסן נסראללה חוסל יחד עם רמטכ"ל הארגון ובכירים רבים אחרים, ושדרת הפיקוד שלו נפגעה קשות; גם מחליפו של נסראללה חוסל; מאגרי טילים אסטרטגיים הושמדו; חיזבאללה נחלש גם בזירה הפוליטית, ומחליף-מחליפו של נסראללה, נעים קסאם, מסתפק באיומים מילוליים בלבד, שכבר לא שווים אפילו את הנייר שעליהם הם כתובים, לאחר שעוד תקיפה ישראלית לא נענית בדבר מלבט נאום מוקלט נוסף ולאחר עוד חיסול ללא תגובה, ב"ה.

במהלך שהצריך משאבים רבים ועלה בנפגעים והרוגים בצד הישראלי, ישראל הצליחה לשבור את מעמדו של חיזבאללה בציר ההתנגדות ולהפוך אותו לצל חיוור של מה שהיה. המקרה הלבנוני מלמד שעם מספיק נחישות, פצצות כבדות ומודיעין מדויק אפשר לנצח טרור. את הפירות המתוקים תקטוף מדינת ישראל כולה.