אֵיפֹה אֲבִישַׁי מוּעָלֶם?

מָאֳשָׁם וּמֻעֲלָם.

אֵיפֹה הַשַּׁבַּ"כְּניק אָלֶ"ף?

לֶקַח-נֶצַח מֻאֲלָף.

עַד שֶׁהַשְּׁנַיִם בַּשִּׁנַּיִם יִלְמְדוּ לַעֲיֵפָה:

יֵשׁ דְּלִיפָה – וְיֵשׁ דְּלִיפָה.

יֵשׁ אֵיפָה – וְיֵשׁ אֵיפָה.

בֵּין אֹדֶם הַפְּרָגִים לְצֹהַב הַקִּדָּה

נוֹתְרוּ בַּצֵּל עוֹד רַקָּפוֹת,

מַזְכֶּרֶת חֹרֶף.

וּלְמַזְכֶּרֶת חֹרֶף צָפָה הַפְּקֻדָּה:

הָבִיאוּ לָנוּ קַרְקָפוֹת,

מִפֶּה עַד עֹרֶף.

אֶל תַּחֲנוֹת קָדְקוֹד מֵהַצְּרִיחַ,

מֵהַמָּקוֹם שֶׁבּוֹ הַדָּג מַסְרִיחַ,

הוּצָא הַצַּו לִדְרֹשׁ 

עוֹד רֹאשׁ.

נִמְסַר: 

מָלְאוּ בַּר אֲסָמֵינוּ

אַךְ לֹא מָלְאוּ מִתְנַחֲלִים.

וְכָל בַּלָּשׁ אֲשֶׁר סָמֵאנוּ

מֵרְאוֹת, יִבְלַע אֶת הַתְּכָנִים.

וְכָל מַחַ"שׁ אֲשֶׁר יֵס-מֵן הוּא

יַפְנִים אֶת פַּחַד הַדַּחְלִיל.

מַלְּאוּ, מַלְּאוּ אֶת אֲסָמֵינוּ

גּוֹזַמְבּוֹת וּמִתְנַחֲלִים.

נִמְסַר:

מְדִינִיּוּת שֶׁל שַׂר

(הִיא מֻצְהֶרֶת, הוּא נִבְחָר) 

הִנָּהּ עִלָּה לְמַעֲצָר.

כֵּן, הוּא מֻצְהָר 

וְהִיא נִבְחֶרֶת,

אַךְ יֵשׁ אֵיפָה – וְיֵשׁ אֵיפָה.

חֲקֹר וְהַעֲלֵה רַק חֶרֶס,

וְאָז לְכֹד בַּחֲטִיפָה.

אִם יֵשׁ בִּקֹּרֶת טֵיְק אִיט אִיזִי;

מִלַּת הַקֶּסֶם: כָּהָנִיזְם.

אִם זֶה הַצַּו אָז הוּא הַדִּין:

הַכּוּ, הַכּוּ רַק בִּיהוּדִים,

מַצּוּ הַדִּין עִם עוֹזְרֵיהֶם,

וְאָז, עִם דֶּגֶל יִשְׂרָאֵל,

פַּבְּרְקוּ אֶת הַפְּרַקְמַטְיָה:

דֵּמוֹקְרַטְיָה! דֵּמוֹקְרַטְיָה!

וְאַל תֹּאמְרוּ – הַמֶּמְשָׁלָה מֻפְקֶדֶת

עַל הַשֵּׁרוּת הַחֲשָׁאִי.

חַדְּשׁוּ יָמֵינוּ, בַּל יִהְיוּ כְּקֶדֶם:

מֵעַתָּה אִמְרוּ שֶׁהִיא

צְרִיכָה לִהְיוֹת הַמְּפֻקַּחַת,

וְשֵׁרוּתָהּ – לִבְלֹשׁ אַחֲרֶיהָ

וּלְסַכְּלָהּ. מָה יֵשׁ, לֹא כָּכָה?

אֵיזֶה שִׂחוּק. בְּלִי אָח וָרֵעַ. 

הַבִּטָּחוֹן יֻדְלַף עַד שֶׁנִּיבַשׁ,

אֲבָל הַחַתְרָנוּת – חָלָב וּדְבַשׁ.

שִׁלְחוּ, שׁוֹמְרֵי הַסַּף, יֶדְכֶם בַּמֶּלֶךְ,

בַּמַּמְלָכָה שֶׁשֶּׁלָּכֶם בְּמֵילֵא.

הַנְּבֵלָה יִעוּד, וְהַיָּרִיב טְרֵפָה.

יֵשׁ דֶּלֶף – מוּל עוֹד אֶלֶף.

אֵיפָה יֵשׁ – וְאֵיפָה.